הַרְחֵק מִכָּאן מֻקֶּפֶת גַּן עוֹמֶדֶת טַחֲנָה עַל חוֹף אֲגַם עִם רוחַ יָּם לִטְחֹן הִיא מוּכָנָה הִיא לֹא טוֹחֶנֶת קֶמַח לֹא חִטָּה וְלֹא דָּגָן אוּלָם בִּנְשֹׁב הָרוּחַ תְּסַפֵּר סִפּוּר קָטָן: וְהִיא חוֹזֶרֶת וּמְסַפֶּרֶת עַל הָאָהוּב שֶׁבְּוַדַּאי אֵלַי יָשׁוּב. "אַתְּ מְאֻשֶּׁרֶת", הִיא לִי אוֹמֶרֶת, "אֵלַיִךְ אַהֲבָה תָּאִיר פָּנֶיהָ שׁוּב!"הרחק מכאן מוקפת גן עומדת טחנה על חוף אגם עם רוח ים לטחון היא מוכנה היא לא טוחנת קמח לא חיטה ולא דגן אולם בנשוב הרוח תספר סיפור קטן: והיא חוזרת ומספרת על האהוב שבודאי אליי ישוב. "את מאושרת", היא לי אומרת, "אליך אהבה תאיר פניה שוב!"