הקטן
גופן
הגדל
גופן
הורה נהלל
מִשְׁתַּמֵּט אֲנִי הָיִיתִי אַךְ אֲנִי לֹא הִתְבַּיַּשְׁתִּי כְּלָל עַד אֲשֶׁר כָּבַשְׁתִּי לֵב אֶחָד רָכַשְׁתִּי שֶׁל הַבַּת מִנַּהֲלָל. הָיִיתִי "בִּמְקוֹם", זֹאת אוֹמֶרֶת בְּנֵי הַכְּפָר הָלְכוּ אֶל הַצָּבָא הָעֲבוֹדָה בּוֹעֶרֶת הַבַּת לֹא מִסְתַּדֶּרֶת וְאָנֹכִי חָשׁ לְעֶזְרָה. הִיא הָיְתָה יֹפִי שֶׁל יַלְדָּה: שְׂעָרוֹתֶיהָ סְעָרָה כְּיָם דָּגָן סוֹעֵר יָפָה הָיְתָה כְּאַגָּדָה מֵאֶלֶף לַיְלָה וְעוֹד לַיְלָה וּפִי שֶׁבַע עוֹד יוֹתֵר. נוּ, רַבּוֹתַי, נָזִיר אֵינֶנִי וְהִתְלַקַּחְתִּי כִּפְּרִימוּס מִגַּפְרוּר. פַּחֲדִי כָּבַשְׁתִּי "אֲהַבְתִּיך" לָחַשְׁתִּי אַךְ הִיא אָמְרָה שֶׁזֶּה אָסוּר! הִיא אָמְרָה – תּוֹךְ רִקּוּד הִיא נוֹתֶנֶת יָד רַק לְבַחוּרֵי הַגְּדוּד. הִיא אָמְרָה – כֵּן, אֲבָל בַּחוּרִי נָא לֵךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁל הַכְּלָל וֶהֱיֵה חַיָּל. בְּעַצְמְכֶם אַתֶּם תָּבִינוּ שֶׁזֶּה גָּרַם לִי קְצָת מוּסַר כְּלָיוֹת אַךְ עִם בּוֹא הַלֵּיל יָצָאנוּ לְטַיֵּל שְׁנֵינוּ יַחַד בַּשָּׂדוֹת. הִיא דִּבְּרָה, כֻּלִּי הִקְשַׁבְתִּי וְלִבִּי מִסְכֵּן נָפַל חָלָל לַלִּשְׁכָּה אָז חַשְׁתִּי וּמַדִּים לָבַשְׁתִּי וְכָעֵת אֲנִי חַיָּל לַלִּשְׁכָּה אָז חַשְׁתִּי וּמַדִּים לָבַשְׁתִּי בְּשֶׁל הַבַּת מִנַּהֲלָל.משתמט אני הייתי אך אני לוא התביישתי כלל עד אשר כבשתי לב אחד רכשתי של הבת מנהלל. הייתי "במקום", זאת אומרת בני הכפר הלכו אל הצבא העבודה בוערת הבת לא מסתדרת ואנוכי חש לעזרה. היא הייתה יופי של ילדה: שערותיה סערה כים דגן סוער יפה היתה כאגדה מאלף לילה ועוד לילה ופי שבע עוד יותר. נו, רבותיי, נזיר אינני והתלקחתי כפרימוס מגפרור. פחדי כבשתי "אהבתיך" לחשתי אך היא אמרה שזה אסור! היא אמרה – תוך רקוד היא נותנת יד רק לבחורי הגדוד. היא אמרה – כן, אבל בחורי נא לך בדרך של הכלל ויהיה חיל. בעצמכם אתם תבינו שזה גרם לי קצת מוסר כליות אך עם בוא הליל יצאנו לטייל שנינו יחד בשדות. היא דיברה, כולי הקשבתי ולבי נפל חלל ללשכה אז חשתי ומדים לבשתי וכעת אני חייל ללשכה אז חשתי ומדים לבשתי בשל הבת מנהלל.

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: צבי בן-יוסף
לחן: צבי בן-יוסף
כתיבה: תש"א
הלחנה: תש"א

מִשְׁתַּמֵּט אֲנִי הָיִיתִי
אַךְ אֲנִי לֹא הִתְבַּיַּשְׁתִּי כְּלָל
עַד אֲשֶׁר כָּבַשְׁתִּי
לֵב אֶחָד רָכַשְׁתִּי
שֶׁל הַבַּת מִנַּהֲלָל.

הָיִיתִי "בִּמְקוֹם", זֹאת אוֹמֶרֶת
בְּנֵי הַכְּפָר הָלְכוּ אֶל הַצָּבָא
הָעֲבוֹדָה בּוֹעֶרֶת
הַבַּת לֹא מִסְתַּדֶּרֶת
וְאָנֹכִי חָשׁ לְעֶזְרָה.

הִיא הָיְתָה יֹפִי שֶׁל יַלְדָּה:
שְׂעָרוֹתֶיהָ סְעָרָה
כְּיָם דָּגָן סוֹעֵר
יָפָה הָיְתָה כְּאַגָּדָה
מֵאֶלֶף לַיְלָה וְעוֹד לַיְלָה
וּפִי שֶׁבַע עוֹד יוֹתֵר.

נוּ, רַבּוֹתַי, נָזִיר אֵינֶנִי
וְהִתְלַקַּחְתִּי כִּפְּרִימוּס מִגַּפְרוּר.
פַּחֲדִי כָּבַשְׁתִּי
"אֲהַבְתִּיך" לָחַשְׁתִּי
אַךְ הִיא אָמְרָה שֶׁזֶּה אָסוּר!

הִיא אָמְרָה –
תּוֹךְ רִקּוּד
הִיא נוֹתֶנֶת יָד רַק
לְבַחוּרֵי הַגְּדוּד.
הִיא אָמְרָה –
כֵּן, אֲבָל
בַּחוּרִי נָא לֵךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁל הַכְּלָל וֶהֱיֵה חַיָּל.

בְּעַצְמְכֶם אַתֶּם תָּבִינוּ
שֶׁזֶּה גָּרַם לִי קְצָת מוּסַר כְּלָיוֹת
אַךְ עִם בּוֹא הַלֵּיל
יָצָאנוּ לְטַיֵּל
שְׁנֵינוּ יַחַד בַּשָּׂדוֹת.

הִיא דִּבְּרָה, כֻּלִּי הִקְשַׁבְתִּי
וְלִבִּי מִסְכֵּן נָפַל חָלָל
לַלִּשְׁכָּה אָז חַשְׁתִּי
וּמַדִּים לָבַשְׁתִּי
וְכָעֵת אֲנִי חַיָּל
לַלִּשְׁכָּה אָז חַשְׁתִּי
וּמַדִּים לָבַשְׁתִּי
בְּשֶׁל הַבַּת מִנַּהֲלָל.
משתמט אני הייתי
אך אני לוא התביישתי כלל
עד אשר כבשתי
לב אחד רכשתי
של הבת מנהלל.

הייתי "במקום", זאת אומרת
בני הכפר הלכו אל הצבא
העבודה בוערת
הבת לא מסתדרת
ואנוכי חש לעזרה.

היא הייתה יופי של ילדה:
שערותיה סערה
כים דגן סוער
יפה היתה כאגדה
מאלף לילה ועוד לילה
ופי שבע עוד יותר.

נו, רבותיי, נזיר אינני
והתלקחתי כפרימוס מגפרור.
פחדי כבשתי
"אהבתיך" לחשתי
אך היא אמרה שזה אסור!

היא אמרה –
תוך רקוד
היא נותנת יד רק
לבחורי הגדוד.
היא אמרה –
כן, אבל
בחורי נא לך בדרך של הכלל ויהיה חיל.

בעצמכם אתם תבינו
שזה גרם לי קצת מוסר כליות
אך עם בוא הליל
יצאנו לטייל
שנינו יחד בשדות.

היא דיברה, כולי הקשבתי
ולבי נפל חלל
ללשכה אז חשתי
ומדים לבשתי
וכעת אני חייל
ללשכה אז חשתי
ומדים לבשתי
בשל הבת מנהלל.


 פרטים נוספים


גרסת שמשון בר-נוי

מִשְׁתַּמֵּט אֲנִי הָיִיתִי
וְלֹא הִתְבַּיַּשְׁתִּי כְּלָל וּכְלָל
עַד כִּי לֵב כָּבַשְׁתִּי
וְעִדּוּד רָכַשְׁתִּי
בְּרִקּוּד בְּנַהֲלָל.

הָיִיתִי "בִּמְקוֹם", זֹאת אוֹמֶרֶת:
בֶּן הָאִכָּר מִזְּמַן הוּא בַּצָּבָא.
הָעֲבוֹדָה שׁוֹפַעַת,
הַבַּת הִיא מִתְיַגַּעַת,
וְאָנֹכִי בָּא לְעֶזְרָה.

הִיא הָיְתָה יֹפִי שֶׁל יַלְדָּה:
שַׂעֲרוֹתֶיהָ סְעָרָה
בְּיָם דָּגָן סוֹעֵר.
הִיא הָיְתָה אַגָּדָה:
אֶלֶף לַיְלָה וְעוֹד לַיְלָה
מִתּוֹךְ סֵפֶר מְסַפֵּר.

נוּ, סוֹף סוֹף אֲנִי בַּחוּר
וְהִתְלַקַּחְתִּי כִּפְּרִימוּס מִגַּפְרוּר.
עֵת חִטָּה גָּרַסְתִּי,
אֶת יָדָהּ תָּפַסְתִּי,
אַךְ הִיא אָמְרָה שֶׁזֶּה אָסוּר!

הִיא אָמְרָה –
רַק אַגַּב רִקּוּד –
הִיא נוֹתֶנֶת יָד בִּלְבַד
לְבַחוּרֵי הַגְּדוּד.
הִיא אָמְרָה –
בִּשְׁבִילָהּ אִידֵאָל
זֶה בַּחוּר מִמִּין זָכָר וּמְסֻכָּן כְּלוֹמַר: חַיָּל.

הִיא אָמְרָה הַרְבֵּה דְּבָרִים עוֹד
וְגָרְמָה לִי לְמוּסַר כְּלָיוֹת;
אַךְ עִם פֹּל הַלֵּיל
יָצָאנוּ לְטַיֵּל
שְׁנֵינוּ יַחַד לַשָּׂדוֹת.

וְהִנֵּה – תַּרְנוּ סֹב סָבִיב,
תַּרְנוּ שֶׁבַע פְּעָמִים
בֵּין מוֹנְק וּבֶּנְטוֹבִיץ'.
וּרְאֵה – בְּמַעְגַּל מַזָּל
נִפְקְחוּ עֵינַי לִרְאוֹת
מַה זּוֹהִי הוֹרָה נַהֲלָל!

וְהַ"סְּוִינְג" נִכְנַס לָרֶגֶל,
וְהַ"קנֵיְטְשׁ" לְבַסּוֹף נִכְנַס לַדָּם.
מִתְגַּיֵּס אֲנִי לַדֶּגֶל,
נֶהֱפָך לְבֶן-אָדָם.

כֵּן, מִשְׁתַּמֵּט אֲנִי הָיִיתִי
אַךְ הֵבַנְתִּי אֶת רֶמֶז הַגּוֹרָל
וּבִלְבַב לִבִּי – כְּבָר אֲהוּבָתִי
וְגַם הוֹרָה נַהֲלָל.
משתמט אני הייתי
ולא התביישתי כלל וכלל
עד כי לב כבשתי
ועידוד רכשתי
בריקוד בנהלל.

הייתי "במקום", זאת אומרת:
בן האיכר מזמן הוא בצבא.
העבודה שופעת,
הבת היא מתייגעת,
ואנוכי בא לעזרה.

היא הייתה יופי של ילדה:
שערותיה סערה
בים דגן סוער.
היא הייתה אגדה:
אלף לילה ועוד לילה
מתוך ספר מספר.

נו, סוף סוף אני בחור
והתלקחתי כפרימוס מגפרור.
עת חיטה גרסתי,
את ידה תפסתי,
אך היא אמרה שזה אסור!

היא אמרה –
רק אגב ריקוד –
היא נותנת יד בלבד
לבחורי הגדוד.
היא אמרה –
בשבילה אידאל
זה בחור ממין זכר ומסוכן כלומר: חייל.

היא אמרה הרבה דברים עוד
וגרמה לי למוסר כליות;
אך עם פול הליל
יצאנו לטייל
שנינו יחד לשדות.

והנה – תרנו סוב סביב,
תרנו שבע פעמים
בין מונק ובנטוביץ'.
וראה – במעגל מזל
נפקחו עיניי לראות
מה זוהי הורה נהלל!

וה"סוונג" נכנס לרגל,
וה"קניץ'" לבסוף נכנס לדם.
מתגייס אני לדגל,
נהפך לבן-אדם.

כן, משתמט אני הייתי
אך הבנתי את רמז הגורל
ובלבב לבי – כבר אהובתי
וגם הורה נהלל.


 פרטים נוספים
ביצוע: שמשון בר-נוי
שנת הקלטה: 27.10.1948


הקלטות נוספות

פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: שלמה דרורי (דויטשר)
שנת הקלטה: 15.5.1960
מקור: היה היו זמנים - מצעד פזמוני הישוב


פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: יפה ירקוני
שנת הקלטה: 1948


פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: חבורת שהם
שנת הקלטה: 2008
נכלל בתקליטור: הגדודנים

סולן: שלמה דרורי



פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: זמרשת, משתתפי האירוע
שנת הקלטה: 2008
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת

מתוך אירוע זמרשת מס' 3
מועצה מקומית אזור, 18.01.08
גיטרה והובלת שירה: נגה אשד
מנדולינה: עליזה נגר
הוקלט במכשיר הקלטה ביתי
 

על השיר

על פי נחומי הר ציון, "צבי בן יוסף - הלוחם-המלחין שנפל בגוש עציון" עידן 7 תשמ"ו, עמ' 217:

השיר חובר בעזרת שלמה דרורי לכבוד חג העשרים של נהלל בח' באלול תש"א. בן-יוסף ודרורי ביצעו את השיר בתחנת הרדיו "קול ירושלים".

מונק ובנטוביץ' המוזכרים בשיר אלה שמות משפחה של שני משקים בנהלל. את המילה היידית קנייץ' (קנייטש) מבאר הגולש מיכה נצר:

קנייטש, קֶמֶט ביידיש, זה קמט במכנסיים וגם קמט בפָּנים; "קנייטש אין האַרץ" פירושו צביטה בלב. כך שקנייטש הנכנס לדם, כבשיר, מתאים לצביטה בלב. עם זאת, וזוהי השערה שלי, הקפל במכנסיים היה חלק מהופעה במסדר, וגם העיקרון הזה נכנס ללבו של החייל בשיר.

רחל עזריה מספרת:

צבי בן-יוסף הוצב בתקופת מלחמת העולם השנייה בבסיס רמת דוד. מתוך שעמום הם הגיעו לנהלל לעזרה, כדברי השיר. הבחורה בשיר, לדברי עפר אבירן (דור שלישי בנהלל), היא יעל וובמן בת נהלל, שעליה כתב בן-יוסף את המילים "היא נותנת יד". הכוונה היא שרק בריקוד מותר להחזיק יד בפרהסיה. לאחר מכן הם אכן התגייסו ויצאו עם הבריגדה לאירופה.


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

יום העצמאות   ערים, יישובים ואזורים בארץ   צבא   הורה   שירים קאנוניים  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם