נִיבִים דּוֹבְרִים אֵלַי: זִרְעִינוּ בְּמַעֲנִית לֵבָב; וְיוֹם יַגִּיעַ וְהָיִינוּ לְשִׁבֳּלֵי זָהָב. וְיֶלֶד רַךְ יָבוֹא אֵלַיִךְ פִּרְחֵי דָגָן לָבֹר, וְהֵלֶךְ דַּל בִּמְלִילוֹתַיִךְ רַעֲבוֹנוֹ יִשְׁבֹּר. חֲרֹשׁ, חוֹרֵש, וּזְרַע, זוֹרֵעַ, בְּמַעֲנִית הַלֵּב, וּבוֹאוּ, בּוֹאוּ, זָר וָרֵעַ, לְחַג קָצִיר קָרֵב.ניבים דוברים אלי: זרעינו במענית לבב; ויום יגיע והיינו לשיבולי זהב. וילד רך יבוא אליך פרחי דגן לבור, והלך דל במלילותיך רעבונו ישבור. חרוש, חורש, וזרע, זורע, במענית הלב, ובואו, בואו, זר ורע, לחג קציר קרב.