הָרוּחַ בָּא מִקְצֵה עוֹלָם
כָּל כָּךְ עָיֵף, כָּל כָּךְ יָגֵעַ
מֵאָה דּוֹרוֹת לִבּוֹ חָלַם
וַיְּזְדַּקֵּן וַיִּשְׁתַּגֵּעַהרוח בא מקצה עולם
כל כך עייף, כל כך יגע
מאה דורות ליבו חלם
ויזדקן וישתגע
|
|
מילים: אלישבע ביחובסקי לחן: לא ידוע
|
הָרוּחַ בָּא מִקְצֵה עוֹלָם כָּל כָּךְ עָיֵף, כָּל כָּךְ יָגֵעַ מֵאָה דּוֹרוֹת לִבּוֹ חָלַם וַיְּזְדַּקֵּן וַיִּשְׁתַּגֵּעַ הרוח בא מקצה עולם כל כך עייף, כל כך יגע מאה דורות ליבו חלם ויזדקן וישתגע
|
נוסח המשוררת
|
הָרוּחַ בָּא מִקְצֵה עוֹלָם כָּל כָּךְ עָיֵף, כָּל כָּךְ יָגֵעַ דּוֹרוֹת דּוֹרוֹת לִבּוֹ חָלַם וְהִזְדַּקֵּן וְהִשְׁתַּגֵּעַ
גַּם לִי יֵשׁ לֵב וּבוֹ חֲלוֹם וְעֵת עוֹבֵר עָלַי הָרוּחַ אֶחָד לוֹחֵשׁ: מָתַי תָּנוּחַ? וְהַשֵּׁנִי: מָה הוּא שָׁלוֹם?
הרוח בא מקצה עולם כל כך עייף, כל כך יגע דורות דורות ליבו חלם והזדקן והשתגע
גם לי יש לב ובו חלום ועת עובר עליי הרוח אחד לוחש: מתי תנוח? והשני: מה הוא שלום?
פרטים נוספים
הופיע בספר/חוברת "אלישבע: ילקוט שירים", יחדיו, תש"ל, עמוד 88
על הגרסה: נוסח זה מתועד אצל אהרן בן אור, "תולדות הספרות העברית בדורנו" (הוצאת יזרעאל, תשכ"ה), כרך א', עמ' 333.
|
|
 |
|
אליהו גמליאל סיפר שחבר שלו היה נוהג לשיר שיר זה כדי להבהיל בסוף השיר.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת
contact@zemereshet.co.il.