זָכוֹר אֶזְכֹּר: מֵעֲבָרִים
נִצְּבוּ הָרִים כְּנֵד;
עַל רֹאשׁ פִּסְגָּה בְּשִׁיר אַרְעִים,
אֶקְרָא: הֵידָד, הַנְּעוּרִים!
וַיַּעַן הֵד.
עָבְרוּ שָׁנִים. הוּעַם הַפָּז,
פְּסָגוֹת הָפְכוּ מִישׁוֹר.
אַךְ הֵד-הָרִים צָלוּל וָעָז
אַךְ הֵד-הָרִים עַתָּה כְּאָז
זָכוֹר אֶזְכֹּר.
אַשְׁרֵי הַלֵּב אֲשֶׁר הִצִּיל
לְיוֹם עֶבְרָה וָאֵיד –
וְלוּ רַק דְּמוּת, וְלוּ רַק צְלִיל,
וְלוּ רַק צֵל-אוֹרָה קַלִּיל,
וְלוּ רַק הֵד.זכור אזכור: מעברים
נצבו הרים כנד;
על ראש פסגה בשיר ארעים,
אקרא: הידד, הנעורים!
ויען הד.
עברו שנים. הועם הפז,
פסגות הפכו מישור.
אך הד-הרים צלול ועז
אך הד-הרים עתה כאז
זכור אזכור.
אשרי הלב אשר הציל
ליום עברה ואיד –
ולו רק דמות, ולו רק צליל,
ולו רק צל-אורה קליל,
ולו רק הד.
|
פרטים נוספים
