שׁ לָנוּ תַּיִשׁ,
לַתַּיִשׁ יֵשׁ זָקָן,
לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם,
וְזָנָב לוֹ קָטָן.
יֵשׁ לוֹ קַרְנַיִם –
קַרְנַיִם לִנְגֹּחַ;
יֵשׁ לוֹ טְלָפַיִם
לִבְעֹט וְלִבְרֹחַ.
אֵין מַזִּיק כָּמוֹהוּ;
לֹא יָנוּם, לֹא יִישַׁן;
בְּעֵדֶר הַצֹּאן הוּא
גַּם רֹאשׁ וְגַם רִאשׁוֹן.
יֵשׁ עֵז לוֹ – זוּגָתוֹ,
הִיא טִפְּשָׁה וּסְכָלָה;
אַךְ חָלָב הִיא נוֹתְנָה
כָּל יוֹם קַנְקַן מָלֵא.
לַתַּיִשׁ, לָעֵז
בֵּן קָטָן – גְּדִי.
יָפֶה הוּא וְחָבִיב,
אוֹתוֹ אוֹהֵב אֲנִי.ש לנו תיש,
לתיש יש זקן,
לו ארבע רגליים,
וזנב לו קטן.
יש לו קרניים –
קרניים לנגוח;
יש לו טלפיים
לבעוט ולברוח.
אין מזיק כמוהו;
לוא ינום, לוא יישן;
בעדר הצואן הוא
גם רואש וגם ריאשון.
יש עז לו – זוגתו,
היא טפשה וסכלה;
אך חלב היא נותנה
כל יום קנקן מלא.
לתיש, לעז
בן קטן – גדי.
יפה הוא וחביב,
אותו אוהב אני.
מילים: יצחק אלטרמן לחן: לא ידוע כתיבה: 1913 לכל המאוחר
|
![]() |
|