מִי יִשְׁכַּח מֵאִתָּנוּ מִי יוּכַל אַךְ לִשְׁכֹּחַ אֶת לֵילוֹת הַיָּרֵחַ מוּל חֶרְמוֹן וּשְׁלָגִים אֵיךְ לִטְּפָה אֶת הַסְּטֶן אֵיךְ נִקַּתְהוּ בְּרֶטֶט אוֹתָהּ עָדָה מִנְּוֵה שַׁאֲנַנִּים! עָדָה בּוֹאִי וּשְׁבִי פֹּה עִמָּנוּ פִּצְחִי בְּזֶמֶר, שִׁירִי בְּאוֹן נַחֲלֹץ הַפְּקָק, נְמַלֵּא הַגָּבִיעַ יַחְדָּיו פֹּה נֵשֵׁבָה, נַרְטִיב הַגָּרוֹן! וְעַתָּה עֵת נֵשֵׁב וּזְמַנִּים כָּךְ נִזְכֹּרָה וּנְסַפֵּר עַל קְרָבוֹת בְּרָמוֹת שֶׁבֶּהָרִים הֲיִי שׁוּב אוֹתָהּ אַתְּ הֲיִי שׁוּב אוֹתָהּ עָדָה אוֹתָהּ עָדָה מִנְּוֵה שַׁאֲנַנִּים... עָדָה בּוֹאִי וּשְׁבִי...מי ישכח מאיתנו מי יוכל אך לשכוח את לילות הירח מול חרמון ושלגים איך ליטפה את הסטן איך ניקתהו ברטט אותה עדה מנווה שאננים עדה בואי ושבי פה עימנו פצחי בזמר שירי באון נחלוץ הפקק נמלא הגביע יחדיו פה נשבה, נרטיב הגרון ועתה עת נשב וזמנים כך נזכורה ונספר על קרבות ברמות שבהרים היי שוב אותה את היי שוב אותה עדה אותה עדה מנווה שאננים עדה בואי ושבי פה עימנו...