שׁוּב הִגַּעְתִּי לַכִּנֶּרֶת מְשַׁכְתָּנִי עַד הֲלוֹם וּכְאָז פְּלִיאָה נִשְׁאֶרֶת אֲלוּפַת קִסְמֵי חֲלוֹם שׁוּב הִגַּעְתִּי לַכִּנֶּרֶת אֵיזֶה מַחֲזֶה נִשְׂגָּב הַחֶרְמוֹן חֲתַן תִּפְאֶרֶת מְחַנְחֵן לָהּ בִּשְׁלָגָיו שׁוּב הִגַּעְתִּי לַכִּנֶּרֶת אַגָּדָה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְכָל רוּחַ הַעוֹבֶרֶת סוֹדוֹתֶיהָ לֹא תַּחְשֹף שׁוּב הִגַּעְתִּי לַכִּנֶּרֶת כְּחוֹזֵר מִמֶּרְחָק רַב מַנְגִּינָה שְׁכוּחָה נִזְכֶּרֶת לְחוֹפֶיהָ כִּי אֶקְרַב שׁוּב הִגַּעְתִּי לַכִּנֶּרֶת עֲבָרָנִי רַעַד צְלִיל כִּי הַשִּׁיר וְהַמְשׁוֹרֶרֶת כִּנּוֹרוֹ שֶׁל הַגָּלִיל שוב הגעתי לכינרת משכתני עד הלום וכאז פליאה נשארת אלופת קסמי חלום שוב הגעתי לכינרת איזה מחזה נשגב החרמון חתן תפארת מחנחן לה בשלגיו שוב הגעתי לכינרת אגדה שאין לה סוף וכל רוח העוברת סודותיה לא תחשוף שוב הגעתי לכינרת כחוזר ממרחק רב מנגינה שכוחה נזכרת לחופיה כי אקרב שוב הגעתי לכינרת עברני רעד צליל כי השיר והמשוררת כינורו של הגליל