יוֹסֵף שְׁפִּינְדֶל

יוסף שפינדל (מנור) נולד ב-1911 בעיר קאליש שבפולין. כשהיה בן 15 עלה עם משפחתו לארץ. לימים נסע לאנגליה בה למד משפטים והיה מזכיר אגודת הסטודנטים מפלשתינה. באחד הימים פנו אליו נציגי תנועת "הבונים" בלונדון. התנועה עמדה לערוך תוכנית תעמולה ציונית שתכלול גם שירים בעברית, אך מפיקי התוכנית לא מצאו הקלטות שיוכלו לשלב בהפקה, והיה דרוש להם זמר שיקליט שיר בעברית. במקביל, וללא קשר לתנועת "הבונים", חיפשה חברת התקליטים האנגלית His Master's Voice זמר שיוכל לספק את הדרישה הגוברת לשירים עבריים באותה תקופה. שפינדל השיב לפונים אליו כי למיטב ידיעתו אין בלונדון זמרים עבריים. ידידים האיצו בו שיקליט בעצמו כמה שירים. כשהגיעה מחברת התקליטים הזמנה רשמית, נענה ונסע עם זמר נוסף, יחזקאל סחרוב (סהר), לאולפני החברה. השניים הגיעו לאולפנים ללא תווים, וללא ניסיון בזמרה.

השיר הראשון שהקליט שפינדל היה "ואולי" (מילים: רחל; לחן: יהודה שרת). שפינדל סרב לקבל שכר עבור ההקלטות, והודיע כי למען העניין הציוני לא יקבל אפילו פני. אולם חברת התקליטים התעקשה, והוא הוחתם על חוזה. "ואולי" הפך ללהיט בארץ, ובעקבות הצלחת השיר הוזמן שפינדל לסדרת הקלטות נוספת, שבסופו של דבר עזרו לו במימון לימודיו. בין שיריו המוכרים: "אגדה", "שכב בני", "כנרת", "למה עזבתיני", "יד ענוגה", "אליהו הנביא", ועוד.

יוסף שפינדל לא החשיב עצמו כזמר וראה בהקלטות העבר מעין הרפתקת נעורים. הוא המשיך לעסוק בעריכת דין עד 1991.  בשנת 1994, בגיל שמונים ושלוש, נפטר שפינדל אחרי מחלה ממושכת.

ביום העצמאות תשל"ה ראיין אליהו הכהן את יוסף שפינדל בראיון בתוכנית הטלוויזיה "אנחנו שרים לך".