שלמה רביץ

חזן, מלחין, מנצח מקהלות ומורה חזנים.

יליד רוסיה. שימש כחזן במספר ערים בארץ זו. עלה לארץ ב-1932 ובשנים 1934–1941 כיהן כחזן הראשי של בית הכנסת הגדול בתל אביב.

שלמה רביץ השקיע רבות בחינוך ולימוד תורת החזנות והליטורגיקה היהודית והקפיד במיוחד על ההגיה הנכונה לפי כללי הדקדוק העברי במקהלות עליהן ניצח. היה מעורב באגודת "עונג שבת" שייסד חיים נחמן ביאליק וניהל את הפן המוסיקלי של ערבי שבתות אלו, עם מקהלות תלמידיו.

ב-1978 הוענק לרביץ עיטור יקיר העיר תל אביב-יפו.

הלך לעולמו בגיל 109 בתל אביב.

קראו עוד על שלמה רביץ בוויקיפדיה.

מקהלת רביץ / תמונת זיכרון מאת אהרן שפי (מרץ 2025)

בית הכנסת הגדול בתל-אביב, 1937–1939

מנצח: החזן והמלחין שלמה רביץ
מנצח משנה: לבקוביץ

חברי המקהלה:

• מיכאל ליברמן-צור – לימים מנכ"ל משרד המסחר והתעשיה
• צבי לוין – תעשיין וחזן
• ראובן שפר – לימים חבר רביעיית התיאטרון
• יעקב פדר – אביו של המנצח גיא פדר
• בניהו פדר – בן כיתתי ביסודי, אחיו של יעקב (נפטר בגיל 11)
• חיים מרקובסקי-מרחבי – אביו של המלחין ד"ר רון מרחבי
• משה מרקובסקי-מרחבי – אחיו של חיים
• חיים יהונתן ציטרין – לימים קבלן נודע בת"א
• רביעית גברים זמרי האופרה, ביניהם שלמה וייספיש
• דב לייב
• אהרן שפי

המקהלה מוקמה גבוה מעל ארון הקודש מאחורי וילון לבן. במוצאי שבתות הופיעה בתוכנית "עונג שבת" באולם אהל שם, בשירי מולדת בעיבודו של רביץ, ובמוסיקה ליטורגית, שבחלקה יצירות של רביץ.

מפעם לפעם היה רביץ מחלק לחברי המקהלה שקיות עם ממתקים, שכנראה נתרמו ע"י בעלי ממון שנשבו בקסם השירה היפהפייה הכמעט-אופראית, הודות לסולנים ששרו כזמירים, בעיקר מיכאל ליברמן וצבי לוין.

בנו של שלמה היה לובה רביץ, חבר קיבוץ אפיקים, מנצח ופסנתרן, שהקים דורות של נגנים וזמרים. ביניהם ליאור ייני ואחיו עודד ייני [שניגן בין היתר בלהקת החמציצים – זֶמֶרֶשֶׁת], ועבדכם הנאמן בחצוצרה. והקים גם את תזמורת סימפונית עמק הירדן, שהייתה התשתית של תזמורת הקיבוצים. [זֶמֶרֶשֶׁת: לובה רביץ הצטייר כדמות דומיננטית גם בזיכרונותיה של שרה חקלאי (סטולר), ילידת חצר כנרת. רביץ הנחיל בעמק הירדן שירים רבים, חלקם הוקלטו מפי חקלאי.]