מידע שמסרה משפחתו של משה זעירי בתיווך עופר גביש:

משה נולד בפולין ב 1914 בעיירה קפוצינסה שליד לבוב. כבר שם שר כעוזר חזן בבית הכנסת. נשלח ללמוד בלבוב בסמינר למורים ולמד גם נגרות להכין עצמו לבנית הארץ. ב 1935 עלה משה כחבר גורדניה לקבוצת שילר ליד רחובות. ב 1938 יצא לת"א ללימודי משחק ובימוי בקורס של התנועה הקיבוצית. בקבוצה משה עסק בכל שאומר תרבות: ספריה, מקהלה, עיצוב חג ומועד, חוג דרמטי.
ב 1942 התגייס משה לצבא הבריטי ומיד הפך לתרבותניק של פלוגתו - סולל בונה. השתדל להפיץ את התרבות היהודית בקהילות היהודיות בהן עברה הפלוגה – קהיר, בנגזי, טוברוק נפולי ומילנו. בעת השרות בדרום איטליה לקראת סוף 1944 למד משה שירה אצל זמר אופרה מקומי. ב 1945 עם סיום המלחמה הקים משה בית ילדים במרומי האלפים האיטלקיים בו עברו במשך 3 שנים 800 ילדים ונוער. משה היה המנהל, המורה, המחנך והאב לאותם אודים מוצלים, רחוק מהארץ ורחוק מהשורשים, בעזרת מדריכים מפלוגתו וכאלה שהגיעו מהארץ, בנו בבית בסלבינו שבמרומי האלפים, את ארץ ישראל . בחג במועד בסיפור ובשיר והכינו את הנערים והילדים לעליה – לקיבוץ. ב1948, קום המדינה נסגר המוסד ומשה ויהודית חזרו לארץ עם כל צעירי המוסד שעדין שהו בו.
הם התיישבו בכפר הנוער הדסים . שהוקם ע"י ויצו קנדה לילדי עלית הנוער. גם בהדסים עסק משה בעיצוב חיי התרבות של הכפר. שחקנים רבים של היום עשו את צעדיהם הראשונים וגיבשו את אהבתם לתיאטרון בחוג הדרמטי שלו.
ב 1959 עברה המשפחה לגבעתיים. משה עבד בוועד הפועל של ההסתדרות כמחדש ומחייה בימות החובבים בארץ. הקים ספרית מחזות מפוארת, מאגר במאים ומוסיקאים ומחסן מסכים ופרוזקטורים. משה ארגן כנסים אזוריים וארציים של בימות חובבים לצד קורסים לאיפור ובימוי. אך החלק האהוב עליו ביותר היה הטיפול בסטודנטים למשחק .
המסך ירד על המוסד המפואר הזה עם יציאתו לגמלאות. אחרי מותו ב 1987 הועברה ספרית המחזות הנדירה שבנה לבית צבי – משכן שמשה היה מעורב בהקמתו וחלם עוד בחייו על העברת הספריה אליו. מאז לכתו ב 1987 נותנת המשפחה מלגת לימודים בבית צבי.