הקטן
גופן
הקטן גופן הגדל
גופן
הגדל גופן
חיפוש פנימי באתר
שושנה דמארי

בדרך לתהילה - עם נחום נרדי

נחום נרדי שמע אותה שרה בבית קפה בחוף תל-אביב, התרשם מיכולתה, והחל לעבוד איתה על ביצוע שיריו.  נרדי ליווה את ברכה צפירה עד יולי 1939, והעבודה המשותפת עם שושנה דמארי התחילה במועד כלשהו  לאחר מכן. בראיון לעיתון סיפר המלחין על פגישתם הראשונה: "נכנסתי לבית-קפה שעל שפת ימה של תל-אביב, ושמעתי נערה ששרה את שיר העבודה שלי, 'מי יצילנו'. היתה זו שושנה דמארי. אמרו לה: נרדי בא לשמוע אותך. לקחתי אותה 'בידיים' - וכעבור כמה חודשים הופיעה בקונצרט הראשון שלה". (*1) החל ממאי 1941 הוא צרף אותה לאנסמבלים ווקאלים שונים בקונצרטים שלו, והציג אותה בהדרגה לפני קהל המאזינים. היא שרה בליוויו באולם "אהל" לצד זמרות כשרה יערי, רבקה מחט, יהודית פיט, וכן זמרים וזמרות אחרים. (*2) בשלב מתקדם יותר, הוא ליווה אותה ואת שרה יערי בקונצרט משותף לשתיהן בלבד, שהתקיים באולם "ישה חפץ". (*3) באותה תקופה הקדיש נרדי חלק נכבד מזמנו גם לקונצרטים קלאסיים, והופיע פחות כמלווה לזמרות. במשך אותה שנה ועד אפריל 1942 הופיעה שושנה דמארי, גם בלעדיו, ב"תכנית האומנותית" של אסיפות ומסיבות שערכו ארגונים שונים, כ"קרן הקיימת", ה"הסתדרות" וכיוצא באלו. בחגיגות שנת הארבעים ל"קרן הקיימת" היא עדיין לא הייתה מספיק "חשובה" בעיני המארגנים, כדי להופיע באולמות הגדולים בתל-אביב או בירושלים; שם הופיעו האומנים הידועים יותר כלאה דגנית, חנה קיפניס ואחרים; דמארי הופיעה בנווה שאנן, אחת משכונות תל אביב. (*4)

במאי 1942, כשבוע לאחר רסיטל קלאסי שהגיש נרדי במוזיאון תל-אביב, הוא הציג את שושנה דמארי באולם "אהל", כסולנית יחידה, בקונצרט שכלל שירים מיצירותיו ועיבודיו. ההדרכה המוסיקאלית שקיבלה מנחום נרדי, תרמה תרומה חיובית ביותר לזימרתה, והשינוי בא לידי ביטוי בהערות חיוביות ביותר מצד הביקורת שגילתה בהופעתה פן חדש. "בלי רעש של פרסום התקיים [באולם 'אהל'] הקונצרט הזה" כתב אחד המבקרים. "ההופעה הייתה צנועה. מי אינו מכיר את יצירותיו של נחום נרדי? ומי לא שמע את זימרתה של שושנה דמארי? ובכל זאת בשביל רבים היתה הופעתם בערב זה כחידוש וכהפתעה. נעימה היתה שושנה דמארי בשירתה הפרימיטיבית המקורית, בקולה הערב ובפשטות הביצוע...השירים חדרו עמוק ללב, הרגיעו ופייסו בלבביותם, בתום הביצוע שלהם. לוויו של נרדי הדגיש עוד יותר את נועם החן המקורי השפוך על הזמרה. הייתה השראה מיוחדת כשהושר שיר הערש לחלוצה מאת טשרניחובסקי, שירו הנודע של שמעונוביץ [ד.שמעוני] 'אף על פי כן' וקטעים מ'לבשו עוז, דרכו עוז' של ח.נ.ביאליק..." (*5) התכנית כללה את  "מחול הרועים" ו"על העין" (אסף הלוי), "מחול השומרים" (איש ירושלים - שם העט של אסף הלוי), "שש" ('חנה על חלון יושבת', דוד פרישמן), "שיר ערש" (טשרניחובסקי), "ואף על פי כן" (דוד שמעונוביץ [שמעוני]) ו"שישי אדמת השרון" (יעקב פיכמן). שירים אלה ואחרים שהיו בקונצרט בוצעו על ידי השניים בשידור "קול ירושלים". (*6) מאז אותו קונצרט, המשיכה דמארי להופיע בליוויו של נרדי כסולנית בקונצרטים ובשידורי "קול ירושלים", וחוץ מהפסקה בת חצי שנה בערך [הריון, ולידת בתה נאווה] הופיעו השניים ב"קונצרטים מיצירות נרדי" עד סוף 1943. שיתוף הפעולה ביניהם הסתיים בפתאומיות ובטונים צורמים ביותר, בהתכתבות פומבית של "הודעות ממוסגרות" מעל דפי העיתון. הדבר קרה לאחר שהזמרת הופיעה בפברואר 1944 ב"אולם ההסתדרות" בירושלים ב"ערב זמרה של שושנה דמארי מיצירות נחום נרדי"; המלחין איים בתביעה משפטית נגדה, על הפרת חוזה, ועל שימוש בשיריו ובמנגינותיו ללא רשותו. הודעתו הפומבית זכתה לתשובה דומה באותו עיתון מצד דמארי, שכתבה ש"נראה כי מר נרדי שכח, שלפי קבלות חתומות על ידו, שילמתי לו במזומנים בעד הזכות להשתמש בשיריו - בלעדיו. ואשר לחוזה שהיה בינינו, בטלנו אותו מזמן". בתשובה לכך הודיע נרדי, שיפנה לערכאות. (*7) שני הצדדים נמנעו מלהסביר את הסיבה לפרידה. בסוף אותה שנה שיתפו השניים פעולה מכורח הנסיבות, כששניהם הועסקו על ידי תיאטרון "לי-לה-לו", ודמארי שרה על בימתו שיר נוסף משירי נרדי (ר' להלן). שנים לאחר מכן יושרו ההדורים בין האומנים ובמאי 1968, כאשר שושנה דמארי כבר נחשבה ל"זמרת לאומית", היא הוזמנה להשתתף, לצד אומנים אחרים, ב'פסטיבל שירי נחום נרדי', במלאת 45 שנה ליצירתו.

בהופעותיה עם נרדי, הושם הדגש על חן השירים ופשטות הביצוע; בהמשך דרכה, כשצברה נסיון נוסף מעבודתה עם מלווים ומלחינים אחרים, חל שינוי באופי ביצועיה ונוספו להם גם דרמה ועצמת רגשות, שהקנו לשירים מימד חדש "גדול מהחיים". כשנשאלה הזמרת ב-1960 אם היא לא "סבורה שהפסידה משהו מטבעיותה, מפשטותה, מראשוניותה, מאז פתחה בדרכה בשנות הארבעים", השיבה דמארי: "לו הגשתי כיום ערב שלם ב'היכל התרבות' באותה 'פשטות' שאליה אתה מתגעגע, היה הקהל מתחיל לפהק". (*8) בהופעותיה הבאות ב-1944, לאחר הפרידה מנרדי, ליווה אותה לעיתים קרובות הפסנתרן יהודה ברנשטיין, (*9) וכשהצטרפה ל"לי-לה-לו" בסוף אותה שנה, ליוו אותה המוסיקאים שהעסיק התיאטרון. בהצגה הראשונה היה חידוש :"צמד מלווים לבושים בחליפות ערב ניגנו על שני הפסנתרים שעמדו בפינות האולם. ליווי זה היה חדש והוסיף להצגה עניין מיוחד". (*10)

 


1. נחום נרדי, בראיון ל"דבר", 2 במאי, 1958;
2. "דבר", 12 במאי, 1941;
3. שם, 25 ביולי, 1941;
4. שם, 16 בינואר, 1942;
5. מ.וולמן-שירטשק, ב"דבר", 21 באוגוסט, 1942;
6. "דבר", 15 ביוני, 1942;
7. שם,  7 , 12 ו- 14 במרץ , 1944;
8. בראיון למיכאל אוהד, "דבר השבוע", 26 באוקטובר, 1960;
9. "דבר", 11 באפריל, 1944; לעומת מלווים אחרים כנרדי, וילנסקי או שמעון כהן, ששמם כמלווים ליד הפסנתר הופיע לצד שמה של דמארי במודעות הפרסומת לקונצרטים, שמו של יהודה ברנשטיין הופיע מעט מאד במודעות. לרוב, הופיע שמה בלבד, ללא שם המלווה;
10. נעמה רמות, "ראיון עם 'לי-לה-לו'- בימה לרביו בארץ ישראל", עמ' 7


<< לפרק הקודם לדף הראשי של שושנה דמארי לפרק הבא >>