בעבודת המ"א שלה בוחנת אוכמא שפרן את הנסיונות לתרגם את האידאולוגיה החלוצית לשפת המעשה התרבותי של יצירת לחן מקורי. בעזרת מידענים שחיו בעמק יזרעאל בין 1920 ל-1940 והזוכרים את שירי ילדותם וגישות מוריהם משחזרת שפרן את המתח בין האידאולוגיה והחזון לבין המציאות, שלא תמיד תאמה להם.