מקהלת בנות שפעלה בקיבוץ נצר סרני בסוף שנות החמישים עד ראשית שנות השישים.

דברים שכתבה מיכל גבעתי, חברת קיבוץ נצר סרני:

ב-1952, בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית, הגיעה לנצר (לימים "נצר סרני") קבוצת מפ"איניקים שעזבו את גבעת ברנר. חלק גדול מילדיהם היה מבוגר מילדי נצר (שהגדולים ביניהם היו אז כבני חמש). בוניה שור, איש המוסיקה בנצר, עט אז על הילדים כמוצא שלל רב. הוא הקים אִתם מקהלה שנקראה אז "מקהלת בית השחר" על שם בית הילדים שלהם, שהיה מיוחד ואהוב. בוניה גם הקים עם הילדים הרכבים כליים והפך את המוסיקה למרכיב מאוד חשוב בחייהם.

לימים התחתן בוניה עם ניצה, זמרת ומנצחת מחוננת. ניצה עברה לנצר, ומאז עברה המקהלה לעבוד תחת ניצוחה. שם המקהלה שונה ל"מקהלת קדימה", כשמה של חברת הילדים. ראו את מקהלת ילדי קיבוץ נצר (לימים נצר סרני).

בהדרגה, כשלבנים התחלף הקול, הפכה המקהלה למקהלת בנות ונבחר לה שם חדש: "מקהלת נצרים", על שם הבית – נצר סרני.

המקהלה שרה חומר מגוון (שירים ישראליים, שירי עמים וגם חומר קלאסי). "נצרים" נחשבה לאחת ממקהלות הילדים המצטיינות בארץ. היא הופיעה גם מחוץ לנצר והוקלטה מדי פעם לרדיו. ההופעות וההקלטות הוגבלו, לפי דרישת הורים ומורים, כדי לא לפגוע בלימודים.

מעדות אישית: העבודה המוסיקלית עם בוניה וניצה הביאה אתה חוויות בלתי נשכחות ושתלה את המוסיקה עמוק עמוק בנשמה. רובנו נשארנו אוהבי מוסיקה וחלקנו עוסקים בה בפועל עד עצם היום הזה.

ראו גם מקהלת זיו מנצר סרני שפעלה בקיבוץ החל מאמצע שנות השישים.