בט"ו בשבט

בַּבֹּקֶר נֵצֵא עַל כָּתֵף מַעְדֵּר יְלָדִים יְלָדוֹת בְּשׁוּרָה נִסְתַּדֵּר נֵצֵא בֵּן וּבַת הֵן הַיּוֹם ט"וּ בִּשְׁבָט נַחְפֹּר בַּקַּרְקַע בְּמַעְדֵּר הַךְ וְהַךְ נִשְׁתֹּל בַּגּוּמָה כָּל שָׁתִיל קָט וָרַךְ נִשְׁתֹּל בֵּן וּבַת הֵן הַיּוֹם ט"וּ בִּשְׁבָט בְּעֶצֶב הוֹרִיד הַשָּׁתִיל אֶת עָלָיו נַשְׁקֶהוּ מַהֵר מַה צַּר, הוֹי, עָלָיו נַשְׁקֶה בֵּן וּבַת הֵן הַיּוֹם ט"וּ בִּשְׁבָט עוֹד מְעַט יִתְיַשֵּׁר יִתְרוֹמֵם הַשָּׁתִיל נִרְקֹד סְבִיבוֹ וְנָשִׁירָה בְּגִיל נָשִׁיר בֵּן וּבַת הֵן הַיּוֹם ט"וּ בִּשְׁבָטבבוקר נצא על כתף מעדר ילדים ילדות בשורה נסתדר נצא בן ובת הן היום ט"ו בשבט נחפור בקרקע במעדר הך והך נשתול בגומה כל שתיל קט ורך נשתול בן ובת הן היום ט"ו בשבט בעצב הוריד השתיל את עליו נשקהו מהר מה צר, הוי, עליו נשקה בן ובת הן היום ט"ו בשבט עוד מעט יתיישר יתרומם השתיל נרקוד סביבו ונשירה בגיל נשיר בן ובת הן היום ט"ו בשבט

מתוך גליון 20.1.1934, עמ' 2.

מקור: "עתוננו לילדים קטנים", 1937-1932