אַט מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן עֶרֶב וְלַעֲבֹר נוֹטֶה הַיּוֹם הַצִּפֳּרִים מִבֵּין עֳפָאִים תַּשְׁמַעְנָה קוֹל עָגוּם בַּמִּרְפָּאָה הָרַחְמָנִיָּה תִּצְעַד שֶׁפִי עֲטוֹת-שְׁחוֹר תִּצְעַד לַחַשׁ עַל גֵּו לוֹחֵם הוּבָא שָׁמָּה וְאֵין מָזוֹר הַגַּפַּיִם הוֹי כֹּרְתוּ גֵּווֹ סֹרַק, פָּג לִבּוֹ בְּשֶׁל מוֹלֶדֶת נָפַל חָלָל כַּדּוּר אוֹיֵב נַחַת בּוֹ עַל יַד הַשַּׁעַר אֵם עֲצוּבָה אַט דּוֹפֶקֶת יָדָהּ תִּרְעַד הֵן פֹּה הוּבָא בְּנִי הַפָּצוּע תְּנוּ לִי נָא, חָלְיוֹ אֶסְעַד. לָהּ עוֹנָה הָרַחְמָנִיָּה: אֵם שַׁכּוּלָה, הוֹי לַשָּׁוְא בְּנֵךָ אֵינֶנּוּ, יִסּוּרָיו תַּמּוּ מַכְאוֹבָיו עָצְמוּ מְאֹד. אֵם יְקָרָה אֵלָיו נִגֶּשֶׁת מְלֵאַת יֵאוּשׁ הָאֻמְלָלָה וּבִצְעָקָה תִּצְנַח אַרְצָה חָצְבוּ קֶבֶר לוֹ וְלָהּ.אט מצלצל פעמון ערב ולעבור נוטה היום הציפורים מבין עופאים תשמענה קול עגום במרפאה הרחמניה תצעד שפי עטות-שחור תצעד לחש על גו לוחם הובא שמה ואין מזור הגפיים הוי כורתו גוו סורק, פג ליבו בשל מולדת נפל חלל כדור אויב נחת בו על יד השער אם עצובה אט דופקת ידה תרעד הן פה הובא בני הפצוע תנו לי נא, חליו אסעד. לה עונה הרחמניה: אם שכולה, הוי לשוא בנך איננו, ייסוריו תמו מכאוביו עצמו מאוד. אם יקרה אליו ניגשת מלאת יאוש האומללה ובצעקה תצנח ארצה חצבו קבר לו ולה.