הי, נעליים

הֵי, הֵי, הֵי נַעֲלַיִם בְּלִי סֻלְיוֹת נַעֲלַיִם וְהָאֶבֶן צוֹרֶבֶת אֶת הָרַגְלַיִם צוֹרֶבֶת, צוֹרֶבֶת, צוֹרֶבֶת אֵין דָּבָר אֵין דָּבָר, אֵין דָּבָר, אֵין דָּבָר, אֵין דָּבָר, חָלוּץ בְּנֵה, בְּנֵה יְרוּשָׁלַיִם! בְּנֵה, בְּנֵה, בְּנֵה, בְּנֵה, בְּנֵה הֵי הֵי הֵי מִכְנָסַיִם בְּלִי כִּיסִים מִכְנָסַיִם הַקֵּבָה צוֹרֶבֶת אֶת הַמֵּעַיִם צוֹרֶבֶת, צוֹרֶבֶת, צוֹרֶבֶת אֵין דָּבָר... הֵי הֵי הֵי כֻּתֹּנֶת בְּלִי כַּפְתּוֹר וְשַׁרְווּלַיִם וּבַלֵּב שָׁם צוֹרֶבֶת בַּת יְרוּשָׁלַיִם צוֹרֶבֶת, צוֹרֶבֶת, צוֹרֶבֶת אֵין דָּבָר...היי, היי, היי נעליים בלי סוליות נעליים והאבן צורבת את הרגליים צורבת, צורבת, צורבת אין דבר אין דבר, אין דבר, אין דבר, אין דבר, חלוץ בנה, בנה ירושלים! בנה, בנה, בנה, בנה, בנה היי היי היי מכנסיים בלי כיסים מכנסיים הקיבה צורבת את המעיים צורבת, צורבת, צורבת אין דבר... היי היי היי שרווליים בלי כפתור שרווליים ובלב שם צורבת בת ירושלים צורבת, צורבת, צורבת אין דבר...

לפי תיעוד בכרטסת מאיר נוי:

המילים נדפסו ב"תיאטרון ואמנות", גליון ה'-ו', 15.10.1925 תחת הכותרת "חלוץ, בנה!" ובחתימת "חלוץ הנעל". בכתב העת "כתובים" נדפס בתאריך 6.7.1927 מאמר הגנה של שלונסקי "שירי עם או קופלטים נבובים" נגד פיכמן ובו לימד זכות בין היתר על השיר הזה. כעבור שבוע, ב-13.7.1927, ענה לו פיכמן ותקף את החרוז "נעליים - מכנסיים".

את הדברים הבאים מתעד נוי מפי אליהו הכהן, 14.9.1971, קול ישראל:

המאירי פרסם את השיר ב"כתובים" [מידע זה אינו מסתדר עם המידע לעיל – זֶמֶרֶשֶׁת] בעקבות מכתב מאת מרים ברנשטיין-כהן שם שקבל על היעדר שירים עבריים מקוריים. אנגל הודיע כעבור שבוע שחיבר לחן לשיר. גם יעקב ויינברג חיבר לחן לשיר. המאירי פרסם התנגדות ללחן החדש, אך אנגל יצא להגנת הלחן החדש וחופש היצירה של ויינברג, הכל באותו כתב עת.

בשנת 1929, אחרי מותו של אנגל, נדפס במוסקבה עיבוד לנוסח של השיר ביידיש כשיר מס' 4 מתוך "שישה שירי מקהלה קלים".

צפו בביצוע מוסרט של רביעיית גיללי, אך פס הקול לא שרד.

מקור: "יואל אנגל: שישה שירי מקהלה קלים [כותרת ברוסית]", Musgiz, מוסקבה, 1929