עֶרֶב אֶחָד לִפְנֵי הַשֵּׁנָה בִּקְּשָׁה עֲנָת לִשְׁמֹעַ עוֹד פַּעַם וּבְקוֹל רָם אֶת מַה שֶּׁאִמָּא שֶׁלָּהּ מְסַפֶּרֶת עַל סַבָּא אַבְרָם אַבְרָם הַזָּקֵן גָּר לְבַדּוֹ בֵּקְצֵה הַר הַכַּרְמֶל הוּא גָּר לְבַדּוֹ לְבַדּוֹ לְבַדּוֹ וְאֵין אִישׁ בַּבִּקְתָּה הַקְּטַנָּה מִלְּבַדּוֹ וְאַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ מַה הוּא עוֹשֶׂה וְאִם הוּא שָׁמֵן אוֹ דַּוְקָא רָזֶה אִם הוּא אוֹהֵב תָּמִיד לְדַבֵּר אוֹ אִם הוּא בִּכְלָל שַׁתְקָן אִם יֵש לוֹ זָקָן אוֹ אִם אֵין לוֹ זָקָן וּפַעַם יָרַד בְּנַהֲלָל גֶּשֶׁם חָלָשׁ מְאֹד וְאִמָּא אָמְרָה שֶׁאוּלַי הַגֶּשֶׁם הַזֶּה הוּא דְּמָעוֹת שֶׁל סַבָּא אַבְרָם הַזָּקֵן ערב אחד לפני השינה ביקשה ענת לשמוע עוד פעם ובקול רם את מה שאימא שלה מספרת על סבא אברם אברם הזקן גר לבדו בקצה הר הכרמל הוא גר לבדו לבדו לבדו ואין איש בבקתה הקטנה מלבדו ואף אחד לא יודע מה הוא עושה ואם הוא שמן או דווקא רזה אם הוא אוהב תמיד לדבר או אם הוא בכלל שתקן אם יש לו זקן או אם אין לו זקן ופעם ירד בנהלל גשם חלש מאוד ואימא אמרה שאולי הגשם הזה הוא דמעות של סבא אברם הזקן