המנון הגימנסיה העברית לבנות בלודז'

כּוֹחֵנוּ עוֹד לֹא תַּם בַּדֶּרֶךְ לֹא עָיַפְנוּ הִנֵּה דִּגְלֵנוּ רָם עַל רֹאשׁ הַכֹּל נִפְנַפְנוּ שְׂאוּ זִמְרָה שְׂאוּ כָּל לֵב יָגֵל הַבִּיטוּ נָא וּרְאוּ צְפִירַת אוֹר תָּהֵל חָזְרָה הַצְּפִירָה נַעַן נָא בִּתְרוּעָה הֶאָח, הֶאָח, אוֹרָה, אוֹרָה! וִיפֵה נוֹף יִשְׂרָאֵל תֶּחֱזֶינָה עוֹד עֵינֵינוּ כִּי מִמִּזְרָח יָהֵל אוֹר שֶׁמֶשׁ עוֹד עָלֵינוּ שְׂאוּ זִמְרָה שְׂאוּ.... עוֹד חַי עוֹד חַי הָעָם וִיפִי שְׂפָתוֹ בְּפִינוּ וַחֲזוֹן נְבִיאֵינוּ קָם כִּי כָּל אָדָם אָחִינוּ! שְׂאוּ זִמְרָה שְׂאוּ...כוחנו עוד לא תם בדרך לא עייפנו הנה דגלנו רם על ראש הכל נפנפנו שאו זמרה שאו כל לב יגל הביטו נא וראו צפירת אור תהל חזרה הצפירה נען נא בתרועה האח, האח, אורה, אורה! ויפה נוף ישראל תחזינה עוד עינינו כי ממזרח יהל אור שמש עוד עלינו שאו זמרה שאו.... עוד חי עוד חי העם ויפי שפתו בפינו וחזון נביאינו קם כי כל אדם אחינו! שאו זמרה שאו...

את השיר למדה חגית הלפרין מאמה, צביה כהן. לדבריה: מצאתי בין הדפים [בעזבון האם] גם את מילות ההמנון של הגימנסיה העברית לבנות בלודז'. אמי הדפיסה אותו במכונת כתיבה. לצערי יכולתי לשיר רק את הפזמון. אני לא זוכרת כלל את הבתים.

על הגימנסיה העברית לבנות בלודז', קראו בזכרונותיה של צביה כהן.