הֲלֹא תֵּדַע אֲנִי צַבָּר מֵהַכִּנֶּרֶת
אִם לֹא יִיטַב לְךָ אָז קַח לְךָ אַחֶרֶת
לֹא בַּת רוֹמָן אֲנִי, לֹא עֹפֶר אַהֲבָה
שָׁלוֹם שָׁלוֹם, תּוֹדָה רַבָּה
הֵן כָּל הַיּוֹם אֲנִי סוֹקֶלֶת וְעוֹדֶרֶת
אִם רִגְשָׁה אִתִּי יָדַעְתִּי הִיא עוֹבֶרֶת
וּמַה צְּפוּנָה עוֹד פְּתַח פִּיךָ וְדַבֵּר (או שמא: צָפוֹנָה?)
הַזְּמַן קָצָר, אֲנִי רַק צַבָּר לֹא יוֹתֵר
הֲלֹא תֵּדַע: צַבָּר וְלֹא גְּבֶרֶת
לֹא טַרְזָנִית אֲנִי, אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת
לֹא שְׂפַת הָהִיטְלֵרִים, שְׂפָתִי לֹא צָרְפָתִית
שְׂפָתִי זֹהַר הִיא צַבָּרִית
לֹא בַּיְשָׁנִית אֲנִי, אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת
אִם אַהֲבָה אִתִּי הָאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת
וּמָה אִכְפָּת לְךָ לִבִּי מָה הוּא אוֹמֵר
אִם יִשָּבֵר אֲנִי רַק צַבָּר וְלֹא יוֹתֵר