כל הלילה לא ישנתי

כָּל הַלַּיְלָה לֹא יָשַׁנְתִּי, לִבִּי זָע, לִבִּי נָע, אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הִתְחַנַּנְתִּי: קוּמִי נָא, עוּרִי נָא. אַתְּ תָּקוּמִי, נִתְעוֹרֵרָה וְנִדֹּד, וְנִדֹּד אֶל הָרִים וְעִמְקֵי רֵז וְסוֹד. בֹּקֶר צַח שָׂשׂ לִקְרָאתֵנוּ, זַךְ מִטַּל, זַךְ מִטַּל. מִן הַיָּם נוֹשֵׁב אֵלֵינוּ, רוּחַ קַל, רוּחַ קַל. הִלָּוֵה אֵלֵינוּ רוּחַ כָּל הַיּוֹם, כָּל הַיּוֹם. אָז נִצְעָדָה, נִרְקֹדָה, נֵהוֹם. שׁוּר, מַעְיָן פּוֹרֵץ לוֹ דֶּרֶךְ קַל וָחַי, קַל וָחַי. הִשְׁתַּחֲווּ, כִּרְעוּ לוֹ בֶּרֶךְ כָּל הֶחָי, כָּל הֶחָי. אַז נִרְוֶה, נֶאֱזֹר הַכֹּחַ וְנִצְעַד, וְנִצְעַד. הָלְאָה, הָלְאָה אַחִים הֵידָד הֵידָד.כל הלילה לא ישנתי, לבי זע, לבי נע, אל השמש התחננתי: קומי נא, עורי נא. את תקומי, נתעוררה ונידוד, ונידוד אל הרים ועמקי רז וסוד. בוקר צח שש לקראתנו, זך מטל, זך מטל. מן הים נושב אלינו, רוח קל, רוח קל. הילווה אלינו רוח כל היום, כל היום. אז נצעדה, נרקודה, נהום. שור, מעיין פורץ לו דרך קל וחי, קל וחי. השתחוו כרעו לו ברך כל החי, כל החי. אז נרווה, נאזור הכוח ונצעד, ונצעד. הלאה, הלאה אחים הידד הידד.

זיהוי המחבר כיוסף אחאי נעשה בעקבות דברי עמוס ברץ מדגניה א', שהוקלטו ב-1991. יוסף אחאי היה מורה שלו בסביבות 1931 ולדבריו הוא כתב את השיר לכבוד טיול של הכיתה. הנוסח שהוא שר אינו עוקב אחרי הנוסח המודפס אך לקוח ממנו, בשיבושים קלים.

מספר צביקי אגר (1943):

את השיר למדתי כילד מאמי נחמה בקר לבית שטורמן זיכרונה לברכה.

זכרתי את הלחן ואת מילות הבית הראשון. לאחר שנים של חיפושים מצאתי את שאר המילים בנבכי זיכרונו של אליהו גמליאל ועל כך שלוחה לו תודתי.

על-פי אליהו גמליאל, שלמד את השיר מפי יענקל'ה מעיין, השיר מתאר את ההתרגשות שחווה כל ילד בלילה של לפני טיול.

בלחן זה הותאם גם "קומי צאי" של ביאליק - בעברית נדפס בעיבוד למקהלה של אורי גבעון, וכן זומר בלחן זה בתרגום אברהם קפלן ליידיש "קום ארויס צו מיר מיין ליבסטע". האזינו לביצוע אנה ברקוביץ שהקליטה רות רובין. זכות זיהוי הזהות בין הלחנים שמורה למאיר נוי בכרטסתו. "קומי צאי" נכלל בשנות העשרים (ללא מנגינה) בשירון לשירה בציבור "חנינא", ואפשר שהכוונה הייתה לזמרו בלחן הזה.