מילים: מרדכי צבי מאנה
(לחנים נוספים לטקסט זה)
לחן: לא ידוע כתיבה: 1886
|
זמרשת, משתתפי האירוע  |
שמעון בר 
ניצוח: יצחק (זיקו) גרציאני
שנת הקלטה: 28.4.1963
מקור: המופע "אנו נהיה הראשונים - שירי העליות הראשונות", סמוך לאחר יום העצמאות תשכ"ג
התאריך הרשום על הסליל חל ביום הזיכרון, יום לפני המופע, ייתכן שמקור ההקלטה בחזרות למופע.
מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומיתנכלל בתקליט: אנו נהיה הראשונים: שירי העליות הראשונות. תקליט 2.
מקהלת קול ישראל 
ניצוח: אריה לבנון
שנת הקלטה: 12.1962
ללא ליווי כלי
מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומיתרן אלירן 
ליווי: להקה כלית לא מזוהה
שנת הקלטה: 1967
מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית
חזג (חוג זמר גורדון) 
מקור: התקליטור "שירת רבים - זמר עברי עם נגה אשד וח.ז.ג"
כרמליה סלע 
שנת הקלטה: 15.5.1991
מקור: הספרייה הלאומית
פרטים נוספים על ההקלטה ראו באתר הספרייה הלאומית. כמו כן, ניתן להאזין להקלטה המלאה. (השיר נמצא בתזמון 0:17:17).
הוקלט בסדנה לאתנומוסיקולוגיה של תלמידים מאוניברסיטת בר אילן.
שרה גם את הבתים "שמש מזהיר..." ו"קול החליל..." שאינם מושרים בפי אחרים.
הוקלט במסגרת: סדנת אתנומוסיקולוגיה בעמק הירדןחבורת שהם  ביצוע:
מקהלת ותיקי נהלל 
שנת הקלטה: 24.1.1963
נכלל בתוכנית הרדיו: מקהלת זקני המושב נהלל שרים משירי העלייה השנייה
צאצאי מייסדי רחובות 
מקור: התקליטור "רחובות ביהודה"
חבורת שהם 
משירי העלייה הראשונה. מילות השיר נדפסו לראשונה בקובץ "כנסת ישראל" (ורשה תרמ"ו, טורים 460-459), אולם מקור הלחן אינו ידוע.
אבנר הולצמן ("הוי ארצי מולדתי: הפגישה עם ארץ ישראל בשירה העברית", בתוך עד הלום: תחנות בספרות העברית [הוצאת כרמל, 2016], עמ' 205 - 206):
אפילו ביאליק, עם כל הביקורתיות שלו, לא עמד בפני קסמו של שיר אחד, והוא "משאת נפשי" [על פי עדויות חבריו ב"ביאליק בוולוז'ין", מאזניים ד' 1935 עמ' 122] . . . מי שיזהה עקבות השפעה כלשהם של "משאת נפשי" על השיר הראשון שביאליק פרסם, "אל הציפור", לא יטעה . . . השיר [משאת נפשי] שבה את ליבם של קוראיו בציוריות הדקורטיבית שלו, במשקלו הטוני סילאבי המתנגן שהיה אז חידוש גדול בשירה העברית, וברגש החם המפעם בו, ואולם עיקר כוחו נובע מן הסיפור האישי הטרגי הנחבא מאחורי חזותו הפסטורלית. מאנה כתב את השיר בחודשי חייו האחרונים, בעת שדעך והלך במחלת השחפת בבית הוריו בעיירה הליטאית רדושקוביץ, והוא בן עשרים ושבע בלבד. זה השיר האחרון שיצא מעטו, והוא כבר לא זכה לראותו מופיע בדפוס. בעודו אחוז אימת מוות הוא נאחז בכל קש, ולכן התרגש מאוד למקרא מאמר שפורסם בפברואר 1886 בשבועון "המגיד". המחבר, עורך השבועון, הציע מיזם מקורי, שבמונחי ימינו ניתן לכנות אותו תיירות מרפא לארץ ישראל . . . מאנה נלהב ונרגש מן הרעיון הזה, התייעץ עליו עם רופאיו, והוא שהניע אותו לכתוב את "משאת נפשי". ואכן, בהדרגה מתברר, שהכאב שמדובר עליו בשיר אינו רק כאב ערטילאי של יהודי המתגעגע לציון, אלא כאב ממשי של מחלה ומצוקה קונקרטית מאוד של איש צעיר הנוטה למות . . . סיום השיר ממזג את מאווייו האישיים של הכותב עם התקוות הלאומיות: "אייך אייך אדמת קודש/רוחי לך הומייה/לו גם את גם אני יחדיו/נשוב עוד לתחייה" . . . הגרעין החווייתי הנוגע ללב ששוקע ב[שיר], של איש צעיר מלא חרדת מוות, מייחד אותו לטובה מרוב רובה של השירה העברית בת זמנו".
גרטלה הורוביץ (בן זאב) (1896-1982), ילידת ראשון לציון, מספרת (מתוך "זכרונותיי מראשון לציון"):
בערב, לאחר עבודה מפרכת בחום הלוהט, אחרי שהיינו מעלים את השקדים על הגג כדי לפזרם לייבוש ולכסותם מפני הטל, היינו מעלים את אחותנו הקטנה חבצלת בּקֻפָּה (סַל), מושיבים אותה לידנו, וכולנו במעגל יושבים על הגג, פנינו מופנים מערבה, נהנים מהנוף הנהדר, משקיעת השמש, מהדמדומים, מהחולות ומן הירק מסביב. רוח השירה שורה עלינו, וכולנו פותחים בשירה, הבוקעת את דממת הערב, והדיה נשמעים למרחקים...
ובתה של גרטלה, ניצה וולפנזון, מוסיפה:
אמי ז"ל סיפרה לי שבאותה הזדמנות היו שרות בעיקר את השיר "משאת נפשי". השורות הראשונות של השיר תאמו לאווירה.
מאיר נוי מזהה בכרטסתו כי השיר תורגם לגרמנית בידי ד"ר ה. לעווע (נדפס אצל היבנער עמ' 115), באתחלתא Frühlingssonne sank zum Meere. פרסום זה הוא כנראה ספר התמלילים שתואם את "קובץ מנגינות ל37 שירים ציוניים" (שם נדפס השיר בלחן לא ידוע 4, ראו להלן) - וגם ליידיש (אתחלתא: ס'האט די פרילינג-זון).
לקריאה נוספת: מאמרו של אליהו הכהן "משאת נפשו של המשורר המצייר", עת-מול 1 (אפריל 1975), מודבק בכרטסת נוי. בין היתר, הוא מציין כי השיר הובא לארץ בשנת 1891 ב"עליית טיומקין" ונהיה מעין המנון מקומי בחדרה. לפי עדות חמדה בן-יהודה, זה היה השיר היחיד שהושר בחתונתה עם אליעזר בן-יהודה בקושטא. לגבי הלחן, הוא כותב עוד כי "נמצאו הטוענים כי את הלחן של הפזמון הלחין אברהם משה ברנשטיין, אלא שיש לפקפק בכך". מאיר נוי מביא בכרטסתו הפניה לטענת השיוך לברנשטיין, בספר "מקראי קודש (מגילת אסתר וקריאתה)" (1974), עמ' 59, אך גם זיהוי של חיים בר-דיין "על פי ידע אישי" של ברנשטיין כמלחין לחן אחר של "משאת נפשי" (לא אחד הלחנים שהעלינו לזמרשת עד כה).
הלחן: אברהם צבי אידלזון מזהה את הלחן כ"נעימה סלאבית" (ספר השירים [חלק ראשון, תרע"ב 1912] עמ' 116). בבלוג של פרופ' דוד אסף אותר שיר אוקראיני כמקור פוטנציאלי, אך זיקתו ללחן שהתקבל בעברית קלושה. עוד שיר בלחן דומה הוא השיר הצרפתי מהמאה ה-18 Que ne suis-je la fougère. השיר הפך להמנון הקתולי Au sang qu'un Dieu va répandre, ובנוסח אנגלי God of Mercy and Compassio, ואף להמנון כנסייתי של הכנסייה המארונית "ווא חביבי" (האזינו לביצוע פיירוז בערבית).
ביצועים נוספים:
- ליאור ייני שר את השיר ואחר כך גיל אלדמע מלמד את השיר את מקהלת בית ספר "ניר" מקרית אונו במסגרת הסדרה "רונו שיר" (1970) (תזמון 8:09).
- השיר נכלל בסדרה "שרתי לך ארצי" פעמיים: כשיר הפותח של התוכנית הראשונה בביצוע חבורת רננים וכן במסגרת התוכנית השנייה בביצוע אופירה גלוסקא (תזמון 40:20). בתוכנית השנייה הוצג השיר ככזה שהיה נפוץ במיוחד בחדרה.
לחנים נוספים לשיר:
- לחן היימן קאהן
- לחן לא ידוע 2 שחגית הלפרין למדה מאמה;
- לחן לא ידוע 3 בעיבוד פרידלנד
- לחן נוסף שכלל אברהם צבי אידלזון בכרך א' של "ספר השירים" (תרע"ב) [עמ' 52] וזיהה כלחן עממי. חיים בר-דיין זיהה לחן זה כלחן מאת אברהם משה ברנשטיין (מתועד בכרטסת מאיר נוי).
- לחן לא ידוע 4 שנדפס ב"קובץ מנגינות ל37 שירים ציוניים" (1906) ושוב ב"אוצר שירי ציון", חלק 1, עמ' 89;
- לחן שעיבד יעקב ביימל ונדפס במהדורה השלישית של השירון Jung Juda, עמ' 46.
- לחן מאוחר יותר שחיברה שרה לוי תנאי.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.