משאת נפשי (לחן לא ידוע 1 - הלחן המוכר) - מקהלת קול ישראל

שֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטָה יָמָּה עַד לִקְצוֹת שָׁמַיִם זִיו חַכְלִילִי הֻצַּק שָׁמָּה תַּאֲוָה לָעֵינַיִם. סָבִיב תִּשְׁלֹט שַׁלְוַת הַשְׁקֵט עָלֶה בַּל יִתְעוֹרֵר, עַל רֹאשׁ גַּבְנוּן בָּדָד, דּוּמָם יוֹשֵׁב לוֹ הַמְּשׁוֹרֵר. סָבִיב תִּשְׁלֹט שַׁלְוַת הַשְׁקֵט הַס, קוֹל מַשַּׁק כָּנָף רוּחַ צַח עַל פָּנַי עָבַר יִגַּע גַּם כָּל עָנָף. הִיא, חֲסִידָה חַשְׁרַת אֵבֶר, זַכַּת גֵּו כַּסֹּלֶת שָׁם בַּמְּחוּגָה הָלְאָה, מַעְלָה תֶּחֱצֶה יָם הַתְּכֵלֶת. מַה נָּעַמְתָּ, תּוֹר הָאָבִיב! הוֹדְךָ מִי יַשְׁמִיעַ? תִּקְווֹת אֱנוֹשׁ כִּי תָּבֹאנָה יוֹם אֶל יוֹם יַבִּיעַ. רוּחַ נוֹאָשׁ יָשׁוּב יֶחִי יַחְשֹׁב רֹב מַחְשָׁבוֹת יִשְׁכַּח מֹרֶךְ, רִפְיוֹן גֵּווֹ יִשְׁאַף אַךְ נִשְׂגָּבוֹת. הָהּ, מִי יִתֵּן כַּנְפֵי יוֹנָה לִי, גַּם לִי תּוֹלֵעָה אוֹ כְּאָדָם לוּ רַק חָפְשִׁי אֵשֵׁב אוֹ אֵצֵאָה. אָז אָעוּפָה, אֶסַּע קֵדְמָה שָׁם שָׁר, מֵת הַלֵּוִי שָׁם עַל שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי חִישׁ יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי. שָׁם עַל שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי אֶעֱבֹד גַּם אָנֹכִי אֶעֱבֹד, אָשִׁיר, אֶשְׁאַף רוּחַ אוּלַי יָשׁוּב כּוֹחִי. אֲוִיר אַרְצֵךְ, חַיֵּי נֶפֶשׁ יָעִיר בִּי הִגָּיוֹן מַחֲזוֹת נֹעַם, מַחֲזוֹת קֹדֶשׁ אֶרְאֶה בְּחִזָּיוֹן. אֶשְׁכַּח עֻצְבִּי, תּוּגַת נַפְשִׁי עַל תִּקְווֹתַי כָּלוּ יָמִים טוֹבִים, חַיֵּי שֶׁקֶט נֶגְדִּי עוֹד יִצְהֲלוּ. אַיֵּךְ, אַיֵּךְ אַדְמַת קֹדֶשׁ רוּחִי לָךְ הוֹמִיָּה לוּ גַּם אַתְּ גַּם אֲנִי יַחְדָּו נָשׁוּב עוֹד לִתְחִיָּה!שמש אביב נטה ימה עד לקצות שמים. זיו חכלילי הוצק שמה תאוה לעינים. סביב תשלוט שלות השקט- עלה בל יתעורר! על ראש גבנון בדד דומם יושב לו המשורר. מה-נעמת תור האביב- הודך מי ישמיע? תקות אנוש כי תבאנה- יום אל יום יביע. רוח נואש ישוב יחי, יחשוב רוב מחשבות, ישכח מורך רפיון גוו, ישאף אך נשגבות. אשכח עצבי תוגת נפשי על תקוותי כלו. ימים טובים, חיי שקט, נגדי עוד יצהלו. איך, איך אדמת קודש רוחי לך הומיה! לו גם את, גם אני יחדיו X2 נשוב עוד לתחיה.

מילים: מרדכי צבי מאנה (לחנים נוספים לטקסט זה)
לחן: לא ידוע
כתיבה: 1886

שֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטָה יָמָּה

עַד לִקְצוֹת שָׁמַיִם

זִיו חַכְלִילִי הֻצַּק שָׁמָּה

תַּאֲוָה לָעֵינַיִם.

סָבִיב תִּשְׁלֹט שַׁלְוַת הַשְׁקֵט

עָלֶה בַּל יִתְעוֹרֵר,

עַל רֹאשׁ גַּבְנוּן בָּדָד, דּוּמָם

יוֹשֵׁב לוֹ הַמְּשׁוֹרֵר.

סָבִיב תִּשְׁלֹט שַׁלְוַת הַשְׁקֵט

הַס, קוֹל מַשַּׁק כָּנָף

רוּחַ צַח עַל פָּנַי עָבַר

יִגַּע גַּם כָּל עָנָף.

הִיא, חֲסִידָה חַשְׁרַת אֵבֶר,

זַכַּת גֵּו כַּסֹּלֶת

שָׁם בַּמְּחוּגָה הָלְאָה, מַעְלָה

תֶּחֱצֶה יָם הַתְּכֵלֶת.

מַה נָּעַמְתָּ, תּוֹר הָאָבִיב!

הוֹדְךָ מִי יַשְׁמִיעַ?

תִּקְווֹת אֱנוֹשׁ כִּי תָּבֹאנָה

יוֹם אֶל יוֹם יַבִּיעַ.

רוּחַ נוֹאָשׁ יָשׁוּב יֶחִי

יַחְשֹׁב רֹב מַחְשָׁבוֹת

יִשְׁכַּח מֹרֶךְ, רִפְיוֹן גֵּווֹ

יִשְׁאַף אַךְ נִשְׂגָּבוֹת.

הָהּ, מִי יִתֵּן כַּנְפֵי יוֹנָה

לִי, גַּם לִי תּוֹלֵעָה

אוֹ כְּאָדָם לוּ רַק חָפְשִׁי

אֵשֵׁב אוֹ אֵצֵאָה.

אָז אָעוּפָה, אֶסַּע קֵדְמָה

שָׁם שָׁר, מֵת הַלֵּוִי

שָׁם עַל שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי

חִישׁ יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי.

שָׁם עַל שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי

אֶעֱבֹד גַּם אָנֹכִי

אֶעֱבֹד, אָשִׁיר, אֶשְׁאַף רוּחַ

אוּלַי יָשׁוּב כּוֹחִי.

אֲוִיר אַרְצֵךְ, חַיֵּי נֶפֶשׁ

יָעִיר בִּי הִגָּיוֹן

מַחֲזוֹת נֹעַם, מַחֲזוֹת קֹדֶשׁ

אֶרְאֶה בְּחִזָּיוֹן.

אֶשְׁכַּח עֻצְבִּי, תּוּגַת נַפְשִׁי

עַל תִּקְווֹתַי כָּלוּ

יָמִים טוֹבִים, חַיֵּי שֶׁקֶט

נֶגְדִּי עוֹד יִצְהֲלוּ.

אַיֵּךְ, אַיֵּךְ אַדְמַת קֹדֶשׁ

רוּחִי לָךְ הוֹמִיָּה

לוּ גַּם אַתְּ גַּם אֲנִי יַחְדָּו

נָשׁוּב עוֹד לִתְחִיָּה!

עברית Кириллица Latin IPA (Std) IPA (Sepharadic)

פרטים נוספים

גרסת מרדכי צבי מאנה

שֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטָה יָמָּה

עַד לִקְצוֹת שָׁמָיִם;

זִיו חַכְלִילִי הוּצַק שָׁמָּה,

תַּאֲוָה לָעֵינָיִם.

סָבִיב תִּשְׁלַט שַׁלְוַת הַשְׁקֵט,

עָלֶה בַּל יִתְעוֹרָר;

עַל רֹאשׁ גַּבְנוּן בָּדָד, דּוּמָם,

יוֹשֵׁב לוֹ הַמְשׁוֹרֵר.

מַה נָּעַמְתָּ, תֹּר הָאָבִיב!

הוֹדְךָ מִי יַשְׁמִיעַ?

תִּקְוֺת אֱנוֹשׁ כִּי תָבֹאנָה,

יוֹם אֶל יוֹם יַבִּיעַ.

רוּחַ נוֹאָשׁ יָשׁוּב יֶחִי

יַחְשֹׁב רָב-מַחֲשָׁבוֹת;

יִשְׁכַּח מֹרֶךְ, רִפְיוֹן גֵּווֹ,

יִשְׁאַף אַךְ נִשְׂגָּבוֹת.

* * * * *

סָבִיב תִּשְׁלַט שַׁלְוַת הַשְׁקֵט

הַס, קוֹל מַשַּׁק כָּנָף!

רוּחַ צַח עַל פָּנַי עָבָר,

יָנַע גַּם כָּל עָנָף.

הִיא הַחֲסִידָה חַשְׁרַת אֵבֶר,

זַכַּת גֵּו כַּסֹּלֶת;

שָׁם בַּמְּחוּגָה הָלְאָה, מָעְלָה,

תֶּחֱצֶה יַם הַתְּכֵלֶת!

הָהּ, מִי יִתֵּן כַּנְפֵי יוֹנָה

לִי, גַּם לִי תוֹלֵעָה!

אוֹ כְאָדָם לוּ רַק חָפְשִׁי

אֵשֵׁב אוֹ אֵצֵאָה.

אָז אָעוּפָה, אֶסַּע קֵדְמָה,

שָׁם שָׁר מֵת הַלֵּוִי;

שָׁם עַל שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי

חִישׁ יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי.

אַיֵּךְ, אַיֵּךְ, אַדְמַת קֹדֶשׁ

רוּחִי לָךְ הוֹמִיָּה;

אַוִיר אַרְצֵך חַיֵּי נָפֶשׁ,

מַרְפֵּא גַּם לַגְּוִיָּה.

אַוִיר אַרְצֵך חַיֵּי נֶפֶשׁ,

יָעִיר בִּי הִגָּיוֹן;

מַחֲזוֹת נֹעַם, מַחֲזוֹת קֹדֶשׁ,

אֶרְאֶה בְּחִזָיוֹן:

שֶׁמֶשׁ מַזְהִיר הֵאִיר אֶרֶץ,

יַבְרִיק טַל עַרְבָּיִם;

שִׁיר הָאִכָּר בָּרִיא, רַעֲנָן,

נִשְׁמָע מֵאַפְסָיִם.

קוֹל הֶחָלִיל מִשְּׂפַת נָּחַל,

רוֹעֶה יַשְׁקְ הָעֵדֶר;

קוֹל שִׁיר נָעִים, שִׁירַת עַלְמָה,

שָׁם בִּפְנִים הֶחָדֶר.

עֲלֵי שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי

אֶעֱבוֹד גַּם אָנֹכִי;

אֶעֱבוֹד, אָשִׁיר, אֶשְׁאַף רוּחַ,

אוּלַי יָשׁוּב כֹּחִי.

אֶשְׁכַּח עָצְבִּי, תּוּגַת נַפְשִׁי,

עַל תִּקְוֺתַי כָּלוּ;

יָמִים טוֹבִים, חַיֵּי שֶׁקֶט,

נֶגְדִּי עוֹד יִצְהָלוּ.

אַיֵּךְ, אַיֵּךְ, אַדְמַת קֹדֶשׁ

רוּחִי לָךְ הוֹמִיָּה?!

לוּ גַּם אַתְּ גַּם אָנִי יַחְדָּו,

נָשׁוּב עוֹד לִתְחִיָּה! -

עברית Кириллица Latin IPA (Std) IPA (Sepharadic)

פרטים נוספים

נוסח "שירי ציון תרע"ז"

[כמו במקור של מאנה למעט:]

[בית שביעי]

הָה! מִי יִתֵּן כַּנְפֵי נֶשֶׁר

עברית Кириллица Latin IPA (Std) IPA (Sepharadic)

פרטים נוספים

ביצוע:

הקישור הועתק

מקהלת קול ישראל

עיבוד: יהודה שרת
ניצוח: אריה לבנון
שנת הקלטה: 12.1962

ללא ליווי כלי

מתוך: אוסף סלילי קול ישראל בארכיון הצליל בספרייה הלאומית

משירי העלייה הראשונה. מילות השיר נדפסו לראשונה בקובץ "כנסת ישראל" (ורשה תרמ"ו, טורים 460-459), אולם מקור הלחן אינו ידוע.

אבנר הולצמן ("הוי ארצי מולדתי: הפגישה עם ארץ ישראל בשירה העברית", בתוך עד הלום: תחנות בספרות העברית [הוצאת כרמל, 2016], עמ' 205 - 206):

אפילו ביאליק, עם כל הביקורתיות שלו, לא עמד בפני קסמו של שיר אחד, והוא "משאת נפשי" [על פי עדויות חבריו ב"ביאליק בוולוז'ין", מאזניים ד' 1935 עמ' 122] . . . מי שיזהה עקבות השפעה כלשהם של "משאת נפשי" על השיר הראשון שביאליק פרסם, "אל הציפור", לא יטעה . . . השיר [משאת נפשי] שבה את ליבם של קוראיו בציוריות הדקורטיבית שלו, במשקלו הטוני סילאבי המתנגן שהיה אז חידוש גדול בשירה העברית, וברגש החם המפעם בו, ואולם עיקר כוחו נובע מן הסיפור האישי הטרגי הנחבא מאחורי חזותו הפסטורלית. מאנה כתב את השיר בחודשי חייו האחרונים, בעת שדעך והלך במחלת השחפת בבית הוריו בעיירה הליטאית רדושקוביץ, והוא בן עשרים ושבע בלבד. זה השיר האחרון שיצא מעטו, והוא כבר לא זכה לראותו מופיע בדפוס. בעודו אחוז אימת מוות הוא נאחז בכל קש, ולכן התרגש מאוד למקרא מאמר שפורסם בפברואר 1886 בשבועון "המגיד". המחבר, עורך השבועון, הציע מיזם מקורי, שבמונחי ימינו ניתן לכנות אותו תיירות מרפא לארץ ישראל . . . מאנה נלהב ונרגש מן הרעיון הזה, התייעץ עליו עם רופאיו, והוא שהניע אותו לכתוב את "משאת נפשי". ואכן, בהדרגה מתברר, שהכאב שמדובר עליו בשיר אינו רק כאב ערטילאי של יהודי המתגעגע לציון, אלא כאב ממשי של מחלה ומצוקה קונקרטית מאוד של איש צעיר הנוטה למות . . . סיום השיר ממזג את מאווייו האישיים של הכותב עם התקוות הלאומיות: "אייך אייך אדמת קודש/רוחי לך הומייה/לו גם את גם אני יחדיו/נשוב עוד לתחייה" . . . הגרעין החווייתי הנוגע ללב ששוקע ב[שיר], של איש צעיר מלא חרדת מוות, מייחד אותו לטובה מרוב רובה של השירה העברית בת זמנו".

עדויות על כך השיר זומר:

שתי עדויות בנות הזמן מהמאה ה19 [תודה למיכה כרמון על ההפניות]:

יהושע אייזענשדאדט [לימים יהושע ברזילי], "ימי ביכורי הענבים" חלק ד [במקור בכתיב חסר], המליץ 24.12.1894:

בעודני שקוע ברוב שרעפיי הקשיבו אוזניי קול רך ונעים משורר: "עלי שדמות בר ופרי אעבוד גם אנוכי/אעבוד, אשיר, אשאף רוח, אולי ישוב כוחי", וקולות רבים עונים אחריו "אשכח עצבי, תוגת נפשי, על תקוותיי כלו/ימים טובים, חיי שקט, נגדי עוד יצהלו". [אלו בתים מאוחרים בשיר, שבתקופות מאוחרות יותר כבר לא היה מקובל לשיר אותם. זמרשת]. בלי עמל רב מצאתי את המשוררים יושבים על תל קטן לרגלי הגבעה, והם כעשרה ילדים וילדות הסובבים פעוטה נחמדה בעלת תלתלים ממראה הפשתן היורדים על קודקודה והיא נוהגת במקהלה הקטנה הזאת.

שמחה וילקומיץ (בשם העט "בן אדם"), המליץ, 19.7.1898, במדור "מכתבים מאחינו באה"ק [בארץ הקודש"], עמ' 5: [במקור בכתיב חסר]

והשירים , שירי ציון , אשר יושרו פה כבר התיישנו וכבר פג טעמם מרב ימים ומרב השימוש בהם ; אך אין אתנו משורר ומנגן אשר ישיר לנו שירה חדשה לשומה בפינו, ורק לעתים רחוקות יביא אלינו אחד הבאים שיר חדש מארץ מרחק. נשגב , גם אהוב וחביב מכל השירים השגורים פה על פני כל איש הוא השיר "משאת נפשח" להמשורר המנוח המצי"ר מאנע . השיר הזה מדי אשר יעורר את הלב וימלא את נפש השומע רגשי כבוד ויקר לזכר המשורר, אשר את רוחו ונפשו שפך בשיר הזה. אמנם לא באה "משאת נפש" המשורר ולא זכה להגיע "למחוז קדש זה נפשו כלתה"; אך שמו וזכרו חיים בארץ , אשר רוחו המה לה , ושירו יושר בה במנגינה , המלאה גם היא כמהו עצב ותוגה וגעגועים עזים.

עדות לימים:

גרטלה הורוביץ (בן זאב) (1896 - 1982), ילידת ראשון לציון, מספרת (מתוך "זכרונותיי מראשון לציון"):

בערב, לאחר עבודה מפרכת בחום הלוהט, אחרי שהיינו מעלים את השקדים על הגג כדי לפזרם לייבוש ולכסותם מפני הטל, היינו מעלים את אחותנו הקטנה חבצלת בּקֻפָּה (סַל), מושיבים אותה לידנו, וכולנו במעגל יושבים על הגג, פנינו מופנים מערבה, נהנים מהנוף הנהדר, משקיעת השמש, מהדמדומים, מהחולות ומן הירק מסביב. רוח השירה שורה עלינו, וכולנו פותחים בשירה, הבוקעת את דממת הערב, והדיה נשמעים למרחקים...

ובתה של גרטלה, ניצה וולפנזון, מוסיפה:

אמי ז"ל סיפרה לי שבאותה הזדמנות היו שרות בעיקר את השיר "משאת נפשי". השורות הראשונות של השיר תאמו לאווירה.

מאיר נוי מזהה בכרטסתו כי השיר תורגם לגרמנית בידי ד"ר ה. לעווע (נדפס אצל היבנער עמ' 115), באתחלתא Frühlingssonne sank zum Meere. פרסום זה הוא כנראה ספר התמלילים שתואם את "קובץ מנגינות ל37 שירים ציוניים" (שם נדפס השיר בלחן לא ידוע 4, ראו להלן) - וגם ליידיש (אתחלתא: ס'האט די פרילינג-זון).

לקריאה נוספת: מאמרו של אליהו הכהן "משאת נפשו של המשורר המצייר", עת-מול 1 (אפריל 1975), מודבק בכרטסת נוי. בין היתר, הוא מציין כי השיר הובא לארץ בשנת 1891 ב"עליית טיומקין" ונהיה מעין המנון מקומי בחדרה. לפי עדות חמדה בן-יהודה, זה היה השיר היחיד שהושר בחתונתה עם אליעזר בן-יהודה בקושטא. לגבי הלחן, הוא כותב עוד כי "נמצאו הטוענים כי את הלחן של הפזמון הלחין אברהם משה ברנשטיין, אלא שיש לפקפק בכך". מאיר נוי מביא בכרטסתו הפניה לטענת השיוך לברנשטיין, בספר "מקראי קודש (מגילת אסתר וקריאתה)" (1974), עמ' 59, אך גם זיהוי של חיים בר-דיין "על פי ידע אישי" של ברנשטיין כמלחין לחן אחר של "משאת נפשי" (לא אחד הלחנים שהעלינו לזמרשת עד כה).

הלחן: אברהם צבי אידלזון מזהה את הלחן כ"נעימה סלאבית" (ספר השירים [חלק ראשון, תרע"ב 1912] עמ' 116). בבלוג של פרופ' דוד אסף אותר שיר אוקראיני כמקור פוטנציאלי, אך זיקתו ללחן שהתקבל בעברית קלושה. עוד שיר בלחן דומה הוא השיר הצרפתי מהמאה ה-18 Que ne suis-je la fougère. השיר הפך להמנון הקתולי Au sang qu'un Dieu va répandre, ובנוסח אנגלי God of Mercy and Compassio, ואף להמנון כנסייתי של הכנסייה המארונית "ווא חביבי" (האזינו לביצוע פיירוז בערבית).

ביצועים נוספים:

ליאור ייני שר את השיר ואחר כך גיל אלדמע מלמד את השיר את מקהלת בית ספר "ניר" מקרית אונו במסגרת הסדרה "רונו שיר" (1970) (תזמון 8:09).
השיר נכלל בסדרה "שרתי לך ארצי" פעמיים: כשיר הפותח של התוכנית הראשונה בביצוע חבורת רננים וכן במסגרת התוכנית השנייה בביצוע אופירה גלוסקא (תזמון 40:20). בתוכנית השנייה הוצג השיר ככזה שהיה נפוץ במיוחד בחדרה.

לחנים נוספים לשיר:

לחן היימן קאהן
לחן לא ידוע 2 שחגית הלפרין למדה מאמה;
לחן לא ידוע 3 בעיבוד פרידלנד
לחן נוסף שכלל אברהם צבי אידלזון בכרך א' של "ספר השירים" (תרע"ב) [עמ' 52] וזיהה כלחן עממי. חיים בר-דיין זיהה לחן זה כלחן מאת אברהם משה ברנשטיין (מתועד בכרטסת מאיר נוי).
לחן לא ידוע 4 שנדפס ב"קובץ מנגינות ל37 שירים ציוניים" (1906) ושוב ב"אוצר שירי ציון", חלק 1, עמ' 89;
לחן שעיבד יעקב ביימל ונדפס במהדורה השלישית של השירון Jung Juda, עמ' 46.
לחן מאוחר יותר שחיברה שרה לוי תנאי.

כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

מגליון כ' חשון תרצ"ז 5.11.1936 עמוד 14

מבוסס על: "דבר לילדים"

העלייה הראשונה מקהלות אביב ופסח שירים קאנוניים לחנים שלא אותרו במזהי שירים

עדכון אחרון: 17.04.2025 14:28:00