רוח רוח

רוּחַ רוּחַ עוּרָה רוּחַ שׁוּטָה שׁוּט וְצֵא לָשׂוּחַ שׁוּט עַל הַר וְשׁוּט עַל גַּיְא רְאֵה הַכֹּל צָמֵא בְּלִי דַּי מִן הַזַּיִת עַד הַבְּרוֹשׁ מִצָּמָא כָּפוּף כָּל רֹאש וְכָל שָׂדֶה יָבֵשׁ, קָרוּחַ רוּחַ רוּחַ עוּרָה רוּחַ! רוּחַ רוּחַ קַל כְּנָפַיִם עוּף וָרֵד מִן הַשָּׁמַיִם עוּפָה עוּפָה אֶל הַיָּם עֲנָנִים הָבֵא מִשָּׁם כָּל עָנָן יַרְעִים, יַבְרִיק גֶּשֶׁם טוֹב יַזִּיל יָרִיק רַעַם, אוֹר וְגֶשֶׁם-מַיִם רוּחַ רוּחַ קַל כְּנָפַיִם!רוח רוח עורה רוח שוטה שוט וצא לשוח שוט על הר ושוט על גיא ראה הכל צמא בלי די מן הזית עד הברוש מצמא כפוף כל ראש וכל שדה יבש קרוח רוח רוח עורה רוח רוח רוח קל כנפים עוף ורד מן השמים עופה עופה אל הים עננים הבא משם כל ענן ירעים יבריק גשם טוב יזיל יריק רעם, אור וגשם-מים רוח רוח קל כנפים

מספרת פרופ' רנה שפירא:

היינו שרים את השיר בבית החינוך ברחוב לסל בחדר האוכל שהיה קודר בהשפעת ענני השחור שכיסו את השמים ואנחנו בלב ובקצב אחד אתם "התפללנו" את תפילתו של לוין קיפניס לגשם... והוא, הגשם, נענה לנו והטיפות החלו דופקות על חלונותינו אט אט בתחילה ואחר כך בקצב הולך וגובר ופנינו התבהרו וחייכנו זה לזה וגם זה לזו ולהיפך כאילו אנחנו המצאנו את הגשם הזה שסוף סוף הגיע להרוות את שדותינו, ואת השדה של החורש אשר בתמונה שהיתה אצלנו בחדר האוכל מעל הפסנתר. ["והאיכר חורש בה את האדמה" - זֶמֶרֶשֶׁת]

מקור: "לוין קיפניס: מחרוזת - זמירות ומשחקים לילדים [פרנקפורט]", אמנות, 1923, עמוד 4

מקור: "לוין קיפניס: מחרוזת - זמירות ומשחקים לילדים [פרנקפורט]", אמנות, 1923, עמוד 5