כְּאָז בִּימֵי-קֶדֶם עִבְרִים צוֹעֲדִים שׁוּרוֹת וּפְלוּגוֹת סוֹלְלוֹת וּגְדוּדִים. מִנֶּבֶט מוֹלֶדֶת, מִזַּעַם וּשְׁכֹל; מִזִּיק שֶׁל תּוֹחֶלֶת מֵרִיעַ הַקּוֹל: הוֹ, קוֹמִי בְּרִיגַדָה –לִנְקֹם וְלִגְאֹל! הַרְחֵק מִמּוֹלֶדֶת, בְּצֵל הַנֵּכָר – שָׁם שֶׁמֶשׁ קוֹרֶנֶת בָּאוֹר הֶעָקָר... אֶל מוּל הַחוֹמוֹת שֶׁל מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן – הַיָּד מִתְאַמֶּנֶת, נִשְׁחַז הַכִּדּוֹן: בְּרִיגַדָה צוֹעֶדֶת בְּלַהַט וָאוֹן. חֵרוּת - הוּא דִּגְלֵנוּ; הוּא נֵס הַמָּחָר – גַּם אִם נְנִפֶנוּ בִּשְׂדוֹת הַנֵּכָר. תִּקְוָה – נְשָׂאוּהָ דּוֹרוֹת בְּלִבָּם, מִיְּמֵי בַּר-כּוֹכְבָא עוֹד אוֹרָה לֹא הוּעַם. דִּגְלֵנוּ הוּא דְּרוֹר לַמּוֹלֶדֶת, לָעָם! כאז בימי קדם עברים צועדים שורות ופלוגות סוללות וגדודים מנבט מולדת מזעם ושכול מזיק של תוחלת מריע הקול הו קומי בריגדה לנקום ולגאול הרחק ממולדת בצל הנכר שם שמש קורנת באור העקר אל מול החומות של ממשלת זדון היד מתאמנת נשחז הכידון בריגדה צועדת בלהט ואון חרות - הוא דגלנו הוא נס המחר גם אם נניפנו בשדות הנכר תקוה נשאוה דורות בליבם מימי בר כוכבא עוד אורה לוא הועם דגלנו הוא דרור למולדת לעם