קִנֵּי אָבִיב עַל כָּל סַנְסַן הָאָרֶץ מִתְעוֹרֶרֶת. רוּחוֹת נִיסָן, רוּחוֹת נִיסָן עַל תְּכֵלֶת הַכִּנֶּרֶת. וְהַכִּנֶּרֶת כְּחֻלַּת מַבָּט, לָבְשׁוּ חוֹפֶיהָ שִׂמְלַת-שַׁבָּת. בַּלֵּב שִׂמְחָה לֹא תְּרֻסַּן, וְקוֹל רִנָּה קוֹלֵנוּ, רוּחוֹת נִיסָן, רוּחוֹת נִיסָן הִגִּיעוּ אֶל גְּבוּלֵנוּ. וְהַכִּנֶּרֶת כְּחֻלַּת מַבָּט לָבְשׁוּ חוֹפֶיהָ שִׂמְלַת-שַׁבָּת. עוֹד הַמשַׁבּיש(?) יִרְעַשׁ יִסְאַן, אַךְ כְּבָר בְּשׂוֹרָה זוֹהֶרֶת רוּחוֹת נִיסָן, רוּחוֹת נִיסָן נוֹשְׂאִים לְיָם כִּנֶּרֶת. וְהַכִּנֶּרֶת כְּחֻלַּת מַבָּט לָבְשׁוּ חוֹפֶיהָ שִׂמְלַת-שַׁבָּתקיני אביב על כל סנסן הארץ מתעוררת רוחות ניסן רוחות ניסן על תכלת הכינרת והכינרת כחולת מבט לבשו חופיה שמלת שבת בלב שמחה לא תרוסן וקול רינה קולנו רוחות ניסן רוחות ניסן היגיעו אל גבולנו והכינרת כחולת מבט לבשו חופיה שמלת שבת עוד המשביש ירעש יסאן אך כבר בשורה זוהרת רוחות ניסן רוחות ניסן נושאים לים כינרת והכינרת כחולת מבט לבשו חופיה שמלת שבת