שיר השיכור (לחן בראון)

הַדֶּרֶך נִרְאֵית לִי כָּל כָּךְ אֲרֻכָּה הַשְּׁבִיל מִתְפַּתֵּל וּבוֹרֵחַ אֲנִי מִתְנוֹעֵעַ וְאַתְּ רְחוֹקָה קָרוֹב לִי יוֹתֵר הַיָּרֵחַ אֲנִי מִתְנוֹעֵעַ וּמָה הוּא הַחֵטְא הֵן כָּל הָעוֹלָם מִתְנוֹעֵעַ יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה אֶת זֹאת בֶּאֱמֶת הַפַּעַם אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ רֹאשִׁי בַּשָּׁמַיִם עֲטוּר כּוֹכָבִים עָנָן מְכַסֶּהוּ שֶׁל יַיִן אֲנִי מִתְנוֹעֵעַ אַךְ בֵּין הָעָבִים אוֹתָך לֹא מָצָאתִי עֲדַיִן נִתְקַלְתִּי הַצִּדָּה שׁוֹטֵר אוֹ עָמוּד עָמוּד זֶה שִִׁכּוֹר וּבֶן חַיִל כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ שָׁתוּי וְגַלְמוּד בְּלִי דֶּרֶךְ בְּאֶמְצַע הַלַּיִל אֲנִי מִתְנוֹעֵעַ מֵרְחוֹב לִרְחוֹב כּוֹשֵׁל מִזְדַּקֵּף וְצוֹנֵחַ עֲנֵנִי מַדּוּעַ מוּתָר לִי לִכְאֹב וְלָמָּה אָסוּר לְהִתְנוֹעֵעַ וְלוּ גַּם לָגַמְתִּי עַד אֵין לִי עוֹד אוֹר עַד אֵין לְכוֹפֵף אֶת הַבֶּרֶךְ גַּם אָז לֹא יָבִינוּ לְלֵב הַשִּכּוֹר אֲשֶׁר נִטְרְפָה לוֹ הַדֶּרֶךְ שָׁלוֹם עֲמוּדִי הֵן לֹא בִּי הֶעָווֹן פּוֹזֵל פַּנַּסְךָ כְּמוֹ סִינִי עֵינַיִם הָיוּ לָהּ כְּנֹגַהּ צָפוֹן וְלֵב כְּדַלֶּקֶת חַמְסִינִים שָׁלוֹם עֲמוּדִי, אָזוּז לְאִטִּי דַּרְכִּי אֶת הַדֶּרֶךְ יוֹדַעַת אֲנִי מִתְנוֹעֵעַ אַךְ יַחַד אִתִּי עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מִתְנוֹעֵעַהדרך נראית לי כל כך ארוכה השביל מתפתל ובורח אני מתנועע ואת רחוקה קרוב לי יותר הירח אני מתנועע ומה הוא החטא הן כל העולם מתנועע ימינה או שמאלה את זאת באמת הפעם אינני יודע ראשי בשמיים עטור כוכבים ענן מכסהו של יין אני מתנועע אך בין העבים אותך לא מצאתי עדיין נתקלתי הצידה שוטר או עמוד עמוד זה שיכור ובן חייל כמוני כמוך שתוי וגלמוד בלי דרך באמצע הלייל אני מתנועע מרחוב לרחוב כושל מזדקף וצונח ענני מדוע מותר לי לכאוב ולמה אסור להתנועע ולו גם לגמתי עד אין לי עוד אור עד אין לכופף את הברך גם אז לא יבינו ללב השיכור אשר נטרפה לו הדרך שלום עמודי הן לא בי העוון פוזל פנסך כמו סיני עיניים היו לה כנוגה צפון ולב כדלקת חמסינים שלום עמודי, אזוז לאיטי דרכי את הדרך יודעת אני מתנועע אך יחד איתי עולם ומלואו מתנועע

ראו את השיר בלחן ה"ידוע" (עממי רוסי) ושם מידע נוסף. יש הבדלים בטקסט של השיר בלחן בראון לעומת השיר בלחן ה"ידוע".

חגית הלפרין חוקרת שירתו של אלכסנדר פן טוענת: "פן נהג לשנות את שיריו, ויש שירים שיש להם נוסחים אחדים. עם זאת - פן הקפיד על חריזה מלאה, והעובדה שבנוסח ששר אריק לביא יש שורות שאינן מתחרזות מעידה על כך שנפלו גם שיבושים.