קוּם עֲלֵה בְּהַר-הַתּוֹחֶלֶת, הַר-צוֹפִים, וְעִמְדָה כֵן – הוֹי, הִנֵּה אֲפִיק הַתְּכֵלֶת, נְהַר-קָדְשֵׁנוּ, הַיַּרְדֵּן. שָׂא שָׁלוֹם וּשְׁלוֹם בָּנֶיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת עוֹלָם! בְּשֵׁם כֻּלָּם כִּי אֲבָרְכֶךָ, שְׁמַע קוֹלִי כְּאֶת קוֹלָם. אֵין לְךָ אֶרֶץ, אֵין לְךָ פֶלֶךְ לֹא קִדְּשׁוּךָ, כִּי עַל כֵּן עֲדֶן לֹא קָם שְׁנוֹת-אֶלֶף מֶלֶךְ לֹא יְדָעֲךָ, יַרְדֵּן! כְּלוּם לַתֵּמְזָה הָרוֹכֶלֶת, כְּלוּם לַנִּיגֶר הָרָחוֹק, לֹא אַתָּה לָהֶם תּוֹחֶלֶת, לֹא תָּשִׂים לַטִּבֶּר חֹק? מִי הַבָּז לְמֵי-קָדְשֶׁךָ, לְשִׁמְעֲךָ מִי לֹא נִפְעָם? לֹא שָׁלַח בָּנָיו אֵלֶיךָ מִמֶּרְחָק מֵעֵבֶר-יָם? מִיסִיסִפִּי רַב-הָעַיִן אוֹ הַהוּדְסוֹן הָרָחָב? מִי וָמִי לֹא בָא עֲדַיִן לְבָרְכֶךָ, קְטוֹן אֶחָיו? עַל גְּדוֹתֶיךָ – תֵּל וָרֶכֶס – הֵן נָמִים יוֹבְלִים-מֵאָז מִקְדָּשִׁים, קָרְסוּ מֵאֶפֶס כֹּהֲנִים וְעַם נִכְנָס. עַל גַּל מֵי-הָרִים, מֵי שָׂחוּ תִּגְרְפֵמוֹ – גַּל שֵׂטִים – שְׁיָר אֲבַק אֻמּוֹת נִשְׁכָּחוּ וַעֲפַר אֵלִים מֵתִים. מִן הַוּוֹלְגָה הַנִּדְגֶּלֶת וַאֲפִיק-הַשִּׁיר הָרֵין, עַד הַסֵּינָה הַהוֹלֶלֶת, מִי כָּמוֹךָ הַיַּרְדֵּן? מִפַּמְיַס עַד הַכִּנֶּרֶת וְיָם-הָעֲרָבָה בִּלְבָד יְאוֹר אֶחָד! אֻמָּה יוֹצֶרֶת יָד אַחַת וְשִׁיר אֶחָד!קום עלה בהר התוחלת הר צופים ועמדה כן הוי הנה אפיק התכלת נהר קדשנו הירדן שא שלום ושלום בניך מארבע כנפות עולם בשם כולם כי אברכך שמע קולי כאת קולם אין לך ארץ אין לך פלך לא קדשוך כי על כן עדן לא קם שנות אלף מלך לא ידעך ירדן כלום לתמזה הרוכלת כלום לניגר הרחוק לא אתה להם תוחלת לא תשים לטיבר חוק מי הבז למי קדשך לשמעך מי לוא נפעם לוא שלח בניו אליך ממרחק מעבר ים מיסיסיפי רב העין או ההודסון הרחב מי ומי לא בא עדיין לברכך קטון אחיו על גדותיך תל ורכס הן נמים יובלים מאז מקדשים קרסו מאפס כוהנים ועם נכנס על גל מי הרים מי שחו תגרפמו גל שטים שיר אבק אומות נשכחו ועפר אלים מתים מן הוולגה הנדגלת ואפיק השיר הרין עד הסינה ההוללת מי כמוך הירדן מפמיס עד הכינרת וים הערבה בלבד יאור אחד אומה יוצרת יד אחת ושיר אחד

מקור: "אפרים בן חיים: זאת ארצנו - שירים לעם", קבוצת קרית ענבים וקרית ספר, 1944, עמוד 27