מִתַּחַת לַסֶּלַע צוֹמַחַת לְפֶלֶא רַקֶּפֶת נֶחְמֶדֶת מְאֹד, וְשֶׁמֶש מַזְהֶרֶת נוֹשֶׁקֶת, עוֹטֶרֶת, עוֹטֶרֶת לָהּ כֶּתֶר וָרֹד! רַקֶּפֶת, רַקֶּפֶת, צִפּוֹר מְצַפְצֶפֶת, הָצִיצִי אַךְ רֶגַע אֵלַי! רַקֶּפֶת נֶהְדֶּרֶת בַּסֶּלַע נִסְתֶּרֶת, נִסְתֶּרֶת מִנֶּפֶשׁ כָּל חַי! יָצְאָה עִם הָרוּחַ בַּת שֶׁבַע לָשׂוּחַ, הָיָה אָז הַבֹּקֶר בָּהִיר: כָּל צֶמַח, כָּל פֶּרַח אוֹסֶפֶת בַּדֶּרֶךְ, וּפִיהָ אַךְ זֶמֶר וָשִׁיר מִסֶּלַע וָגֶבַע יוֹרֶדֶת בַּת שֶׁבַע, רַקֶּפֶת חֵן עַל הֶחָזֶה.. צִפּוֹר מְצַפְצֶפֶת וְרוּחַ לוֹטֶפֶת וְסוֹף כְּבָר לַזֶּמֶר הַזֶּה!מתחת לסלע צומחת לפלא רקפת נחמדת מאוד ושמש מזהרת נושקת עוטרת עוטרת לה כתר ורוד רקפת רקפת ציפור מצפצפת הציצי אך רגע אלי רקפת נהדרת בסלע נסתרת נסתרת מנפש כל חי יצאה עם הרוח בת שבע לשוח היה אז הבוקר בהיר כל צמח כל פרח אוספת בדרך ופיה אך זמר ושיר מסלע וגבע יורדת בת שבע רקפת חן על החזה ציפור מצפצפת ורוח לוטפת וסוף כבר לזמר הזה

מקור: "יהויכין סטוצ'בסקי: ננעים זמר - שירים לקול ופסנתר", ניידט, 1952, עמוד 8-9