לֹא בָּאנוּ הַפַּעַם שָׂדוֹת לְלַטֵּף כְּדַרְכֵּנוּ תָּמִיד, כְּמִקֹּדֶם כִּי מַבָּט נְצַעֵף, כִּי רוֹבִים נְכַתֵּף לְנַמֵּר יַרְקוּתָם כִּתְמֵי-אֹדֶם כִּי עוֹדֶנּוּ יוֹשְׁבִים אֶל חוֹפֵי הָעַרְבֹּלֶת וְתוֹהִים בָּהּ תָּהֹה, עַל שִׁצְפָהּ גְּחוּנִים וּנְמַלֵּל דַּל-שָׂפָה עַל נִדְבָּךְ וְשִׁבֹּלֶת תְּפִלָּה אֱלֵי רִיק - - הַלְּבָבוֹת הַשְּׁחוּנִיםלא באנו הפעם שדות ללטף כדרכנו תמיד, כמקודם כי מבט נצעף, כי רובים נכתף לנמר ירקותם כתמי-אודם כי עודנו יושבים אל חופי הערבולת ותוהים בה תהה, על שצפה גחונים ונמלל דל-שפה על נדבך ושיבולת תפילה אלי ריק - - הלבבות השחונים