שְׁבִילֵי אָדָם מַה מּוּזָרִים, תָּמִיד הֵם כְּחִידָה לוֹ. אֶתְמוֹל הֲיִיתֶם שְׁנֵי זָרִים, הַיּוֹם אַתְּ יְחִידָה לוֹ. אֶתְמוֹל שִׁלַּבְתֶּם מַבָּטִים לָרִאשׁוֹנָה סְתָם כָּכָה. הַיּוֹם שִׁירָיו כְּבָר לוֹהֲטִים אֵלַיִךְ, לֹא נִשְׁכַּחַת. הוֹ מַה מּוּזָר, מַה מּוּזָר הַדָּבָר: אֶתְמוֹל אַתָּה סְתָם בֶּן אָדָם שֶׁעָבַר; הַיּוֹם מִתְרַקֵּם הַחֲלוֹם הַזָּהוּב - הַיּוֹם אַתָּה רֵעַ אָהוּב. הוֹ מַה מּוּזָר, מַה מּוּזָר הַדָּבָר... הוֹ, מַה מּוּזָר, מַה מּוּזָר. אֶתְמוֹל הֲיִיתֶם שְׁנֵי זָרִים, אַתָּה לֹא בֵּין רֵעֶיהָ; הַיּוֹם חַיֶּיךָ שְׁזוּרִים שָׁנִי שֶׁל חוּט חַיֶּיהָ. שְׁבִילֵי אָדָם מַה מּוּזָרִים... הוֹ מַה מּוּזָר, מַה מּוּזָר הַדָּבָר...שבילי אדם מה מוזרים, תמיד הם כחידה לו. אתמול הייתם שני זרים, היום את יחידה לו. אתמול שילבתם מבטים לראשונה סתם ככה. היום שיריו כבר לוהטים אלייך, לא נשכחת. הו מה מוזר, מה מוזר הדבר: אתמול אתה סתם בן אדם שעבר; היום מתרקם החלום הזהוב - היום אתה רע אהוב. הו מה מוזר, מה מוזר הדבר... הו, מה מוזר, מה מוזר. אתמול הייתם שני זרים, אתה לא בין רעיה; היום חייך שזורים שני של חוט חייה. שבילי אדם מה מוזרים... הו מה מוזר, מה מוזר הדבר...