בַּיִת יֵשׁ בְּרֹאשׁ גִּבְעָה, רְעָפָיו נִדְלָקִים עִם שְׁקִיעַת חַמָּה. מֵחַלּוֹן צוֹפֶה אֶל גְּדוֹת נָהָר, דִּמְדּוּמִים נִפְקָחִים וְכָבִים. שְׁבִיל מוֹלִיךְ מִגַּן נִשְׁכָּח, שָׁם עָבְרָה לְפָנִים נַעֲרָה, חָמְקָה, בִּנְגוֹהוֹת עַרְבִית שְׂחוֹקָהּ הוּפַז חֲלוֹמוֹת נִפְקָחִים וְכָבִים. לַבְּקָרִים מִי אֵלֵינוּ תַּשְׁכִּים וּבִמְאוֹר פִָּנים נָוֵנוּ תָּקִים. בִּשְׁבִילֵי גַּנִּים בָּהֶם עָבְרָה, שׁוּב בְּחֵן תִּפְסַע נַעֲרָה. בית יש בראש גבעה, רעפיו נדלקים עם שקיעת חמה. מחלון צופה אל גדות נהר, דמדומים נפקחים וכבים. שביל מוליך מגן נשכח, שם עברה לפנים נערה, חמקה, בנגוהות ערבית שחוקה הופז חלומות נפקחים וכבים. לבקרים מי אלינו תשכים ובמאור פנים נוונו תקים. בשבילי גנים בהם עברה, שוב בחן תפסע נערה.