מְעִילִי בָּלוּי קָרוּעַ, בְּלוֹרִיתִי בַּלַּיִל תָּנוּעַ, לְבָבִי עַד דָּם פָּצוּעַ - הֵי חֲבִיבִי, הֲתַגִּיד לִי לַמָּה כָּל זֶה וּמַדּוּעַ? בִּי רוּחִי כַּיָּם נִרְגֶשֶׁת, גֻּלְגָּלְתִּי כַּדּוּר נְחֹשֶׁת, אֵין דִּירָה וְאֵין תִּלְבֹּשֶׁת - הֵי חֲבִיבִי, הֲתַגִּיד לִי אֵי הָאֵל וְאֵי הַקֹּשְׁטְ? יֵשׁ תִּקְוָה - וְהִיא אוֹבֶדֶת יֵשׁ שִׁירָה - וְהִיא צוֹרֶדֶת וְהַנְּשָׁמָה מִקֹּר רוֹעֶדֶת. הֵי חֲבִיבִי, הֲתַגִּיד לִי מָה פֵּרוּשׁ הַשֵּׁם: מוֹלֶדֶת?! מעילי בלוי קרוע, בלוריתי בליל תנוע, לבבי עד דם פצוע - הי חביבי, התגיד לי למה כל זה ומדוע? בי רוחי כים נרגשת, גולגלתי כדור-נחושת, אין דירה ואין תלבושת - הי חביבי, התגיד לי אי האל ואי הקושט? יש תקוה - והיא אובדת יש שירה - והיא צורדת והנשמה מקור רועדת. הי חביבי, התגיד לי מה פרוש השם: מולדת!

מקור: "מזמרת הארץ", הוועד הפועל לברית העולמית של הנוער העברי, ורשה, 1929 תרפ"ט, עמוד 68-69