א. רְצוּצִים וּשְׁבוּרִים בַּבֹּקֶר קַמְנוּ וְלַדֶּרֶךְ פַּעֲמֵינוּ שַׂמְנוּ גְּדוּשִׁים וּמְלֵאִים הָאוֹטוֹמוֹבִּילִים תַּלְמִידוֹת וְתַלְמִידִים. ב. לָנוּ הַמַּזָּל שִׂחֵק וְגֶשֶׁם עַז הִתְחִיל יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה מַחְצָלוֹת וּמִלְּמַטָּה פּוֹרְעָנוּת ג. וְהִנֵּה אָסוֹן קָרָה וּגְבֶרֶת אַחַת הִתְעַלְּפָה הַרוֹפֵא מִיָּד נִמְצָא וְלִירוּשָׁלַיִם שָׁלַח אוֹתָהּ ד. לְיַם הַמֶּלַח סוֹף סוֹף הִגַּעְנוּ וּבִמְקוֹם שָׁרָב קֹר קִדְּמָנוּ וְלָאֳנִיּוֹת הַמִּפְרָשִׂים אָנוּ עוֹלִים וְשָׁרִים. ה. לְעֵת עֶרֶב עָגַנּוּ לִמְדִינַת עַבְּדָאלְלָה יָרַדְנוּ סַכָּנַת שׁוֹדְדִים נִשְׁקְפָה אוּלָם שׁוֹטֵר אִתָּנוּ הָיָה. ו. מִשָּׁם בְּשָׁלשׁ הָלְאָה הִפְלַגְנוּ וְלָאַרְנוֹן פַּעֲמִינוּ שַׂמְנוּ קֶסֶם וְהוֹד עָלֵינוּ שָׁפַךְ וְעַל מְזִמּוֹתָיו אִיש לֹא חָשַׁב. ז. יָפֶה וְנִשְׂגָּב הָיָה בְּעֵינֵינוּ אוּלָם בְּקִרְבּוֹ שָׁמַר הותַנו [ אוֹתָנוּ ?] וּמָטָר פִּתְאוֹם הִתְחִיל וּלְאָהֳלֵנוּ אוֹתָנוּ הִבְהִיל ח. וּבוֹ מֵאָה אִישׁ נִדְחֲקוּ וּבְ"דָלֶת" אָמוֹת כֻּלָּם נֶחְנְקוּ בֵּין הַטִּפִּים אָז הִתְכַּנַּסְנוּ וְלַמְרוֹת הַכֹּל רְטֻבִּים נִשְׁאַרְנוּ. ט. אוֹי רֹאשִׁי! אוֹי כְּתֵפִי! הַשְׁאִילִינִי לְרֶגַע אֶת רַגְלִי! [ או שמא: הַשְׁאִילֵנִי ] אַל תִּשְׁכַּב עַל צִדִּי! לֵךְ לַעֲזָאזֵל! אוֹי יָדִי! י. הַסֶּנָט מוֹעַצְתוֹ גָּזַר וְהַצְהָרָתוֹ לָנוּ מָסַר וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵין מַה לַּעֲשׂוֹת עָלֵינוּ מָעוֹן חָדָשׁ לִבְנוֹת י"א. אֶת הַמִּגְרָש בֵּין הַקָּנִים נִקִּינוּ וְאֶת אָהֳלֵינוּ נָטִינוּ לִכְבוֹד חֲנֻכַּת "בֵּית הָעַם" מִשְׁתֶּה גָּדוֹל שָׁם הוּקַם. יב. קָרָה מִקְרֶה שֶׁאֵינוֹ שָׁכִיחַ וּפִתְאוֹם כְּאַרְיֵה מִסִּבְכוֹ הֵגִיחַ מֵי הָאַרְנוֹן אָז גָּאוּ וְאוֹתָנוּ לִבְלֹעַ רָצוּ יג. מְהוּמוֹת וּמְבוּכוֹת בָּאֹהֶל קָמוּ כֻּלָּם לָחֲפָצִים פְּנֵיהֶם שָׂמוּ זֶה חוֹטֵף פְּרִימוּס וּמַחְבָת וְלוֹגֵם בֵּינְתַיִם יַיִן קְצָת יד. זֶה חוֹטֵף אֶת הַלְּחָמִים וְהַשֵּׁנִי צַלָּחוֹת רֵיקִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם בְּעִרְבּוּבְיָה צָפִים קֻמְקוּמִים וְתַחְתּוֹנִים. טו. מִתּוֹךְ הַשָּׁאוֹן וְהָהֲמוּלָה קוֹלוֹ שֶׁל ד"ר בּוּגְרָצ'וֹב נִשְׁמַע הַס! לַעֲלוֹת עַל הַגִּבְעָה וּלְהַעֲבִיר אֶת הַבָּנוֹת בָּרִאשׁוֹנָה. טז. הַבַּחוּרִים מִכְנָסֵיהֶם הִפְשִׁילוּ וּבְמֶרֶץ לַעֲבֹד הִתְחִילוּ יָד לְיָד חִישׁ נָתְנוּ וַחֲבָלִים עַל הַזֶּרֶם מָתְחוּ יז. הַחֲבִילוֹת הַמֻּצְלָחוֹת מִיָּד לְיָד טָסוֹת עוֹבְרוֹת "קָדִימָה לִקְרָאת הָאוֹיֵב בַּחוּרִים" הֶרְצֵל בְּקוֹלוֹ הָעַז מַרְעִים יח. וְסַפָּנֵנוּ הַגִּבּוֹר צוֹעֵק עַל שֶלה הַשָּׁחוֹר יָה סַמְבּוֹ אִין עַל אַבּוּק אִישְרַבּ אֶל סְפִּירְט מִן אֶל בַּקְבוּק יט. אֲדוֹן סְוֶרְדְלוֹב בדועות [?] מְצַלֵּם הַכֹּל פַּעַם לְיָמִין וּפַעַם לִשְׂמֹאל בָּנוֹת בָּנִים וְגַם מוֹרִים בְּלִי כֻּתָּנוֹת וּבְתַחְתּוֹנִים כ. לְחֹם הַמְּדוּרָה עַל הַסְּלָעִים הִתְחִילוּ המְשִעִיִים [?] מִתְיַבְּשִׁים רֶזְנִיק בְּשִׂמְלַת אִשָּׁה וּבֶדֶר בִּפְצִילָה [?] מְרֻפָּשָׁה כא. וְנוֹסָף לְכָל הַצָּרוֹת כַּהֲנוֹבִיץ קָרָא לְרָאשֵׁי הַקְּבוּצוֹת אֶת עַצְמוֹ לִמְחַלֵּק הִכְרִיז וּבְמָנוֹת דָּרַשׁ לֹא לְהַפְרִיז כב. חֲצִי סַרְדִּין לִקְבוּצָה וּמַיִם מְלוּחִים טִפָּה רֶבַע לִימוֹן, לַמִּתְעַלְּפִים חֲמִשָּׁה בְּהוֹסָפַת מְנַת קְוֶיקֶר בְּאוּשָׁה כג. אָנוּ בַּזֶּה לֹא הִסְתַּפַּקְנוּ וְלִסְחֹב קוֹנְסֵרְבִים הִתְרַגַּלְנוּ עַל שֵׁן סֶלַע דֶּגֶל אָדֹם לִמְצַלְּמֵי הבולביף [?] מוֹעֲדוֹן כד. אָדוֹן אַל-דֶּמַע שׁוֹמֵר עַל הַבָּנוֹת עַל הקוניק וְהַמַּחְצָלוֹת [ אולי קוֹנְיָאק ] אֶת הַתַּלְמִידִים הוּא מְחָרֵף וְעַל הַגֶּשֶׁם מְצַפְצֵף. כה. וּמִשָּׁם אַחֲרֵי שְׁנֵי יָמִים כֻּלָּנוּ בִּסְעָרָה עוֹלִים יוֹרְדִים כֻּלָּם יְרֻקִּים כְּלִימוֹנִים וְאֶת הַקְוֶיקֶר מְקִיאִים. כו. מִירִיחוֹ לַיַּרְדֵּן בְּ"לוֹרִים" כְּבֵדִים כֻּלָּם בְּמִטְפָּחוֹת אֲדֻמּוֹת מְקֻשָּׁטִים לְעַרְבוֹת הַיַּרְדֵּן אָז מַגִּיעִים וּלְהַרְצָאַת סְוֶרְדְלוֹב מַקְשִׁיבִים: כז. אֲדוֹן סְוֶרְדְלוֹב הוֹא גַּם מְפַקֵּד בִּזְהִירוּת! עֲלֵה, אַל תֵּרֵד! הַסַּכָּנָה, בְּכָל מָקוֹם אוֹרֶבֶת לָכֶם כָּל הַיּוֹם. כח. הַפַּנְתֵּרִים וְהַנְּחָשִׁים יִבְלְעוּ אֶת כֻּלְּכֶם חַיִּים בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם וַחֲצִי דַּקָּה לֹא תִּשָּׁאֵר מִכֶּם פְּלֵטָה...א. רצוצים ושבורים בבוקר קמנו ולדרך פעמינו שמנו גדושים ומלאים האוטומובילים תלמידות ותלמידים. ב. לנו המזל שיחק וגשם עז התחיל יורד מלמעלה מחצלות ומלמטה פורענות ג. והנה אסון קרה וגברת אחת התעלפה הרופא מיד נמצא ולירושלים שלח אותה ד. לים המלח סוף סוף הגענו ובמקום שרב קור קידמנו ולאניות המפרשים אנו עולים ושרים. ה. לעת ערב עגנו למדינת עבדלה ירדנו סכנת שודדים נשקפה אולם שוטר איתנו היה. ו. משם בשלוש הלאה הפלגנו ולארנון פעמינו שמנו קסם והוד עלינו שפך ועל מזימותיו איש לא חשב. ז. יפה ונשגב היה בעינינו אולם בקרבו שמר הותַנו [?] ומטר פתאום התחיל ולאוהלנו אותנו הבהיל ח. ובו מאה איש נדחקו וב"דלת" אמות כולם נחנקו בין הטיפים אז התכנסנו ולמרות הכול רטובים נשארנו. ט. אוי ראשי! אוי כתפי! השאיליני לרגע את רגלי! אל תשכב על צדי! לך לעזאזל! אוי ידי! י. הסנט מועצתו גזר והצהרתו לנו מסר ומכיוון שאין מה לעשות עלינו מעון חדש לבנות י"א. את המגרש בין הקנים ניקינו ואת אוהלינו נטינו לכבוד חנוכת "בית העם" משתה גדול שם הוקם. יב. קרה מקרה שאינו שכיח ופתאום כאריה מסבכו הגיח מי הארנון אז גאו ואותנו לבלוע רצו יג. מהומות ומבוכות באוהל קמו כולם לחפצים פניהם שמו זה חוטף פרימוס ומחבת ולוגם בינתיים יין קצת יד. זה חוטף את הלחמים והשני צלחות ריקים על פני המים בערבובייה צפים קומקומים ותחתונים. טו. מתוך השאון וההמולה קולו של ד"ר בוגרצ'וב נשמע הס! לעלות על הגבעה ולהעביר את הבנות בראשונה. טז. הבחורים מכנסיהם הפשילו ובמרץ לעבוד התחילו יד ליד חיש נתנו וחבלים על הזרם מתחו יז. החבילות המוצלחות מיד ליד טסות עוברות "קדימה לקראת האויב בחורים" הרצל בקולו העז מרעים יח. וספננו הגבור צועק על שלה השחור יה סמבו אין על אבוק אישרב אל ספירט מן אל בקבוק יט. אדון סורדלוב בדועות [?] מצלם הכול פעם לימין ופעם לשמאל בנות בנים וגם מורים בלי כתנות ובתחתונים כ. לחום המדורה על הסלעים התחילו המשעיים מתייבשים רזניק בשמלת אישה ובדר בפצילה מרופשה כא. ונוסף לכל הצרות כהנוביץ קרא לראשי הקבוצות את עצמו למחלק הכריז ובמנות דרש לא להפריז כב. חצי סרדין לקבוצה ומים מלוחים טיפה רבע לימון, למתעלפים חמישה בהוספת מנת קויקר באושה כג. אנו בזה לא הסתפקנו ולסחוב קונסרבים התרגלנו על שן סלע דגל אדום למצלמי הבולביף מועדון כד. אדון אל-דמע שומר על הבנות על הקוניק והמחצלות את התלמידים הוא מחרף ועל הגשם מצפצף. כה. ומשם אחרי שני ימים כולנו בסערה עולים יורדים כולם ירוקים כלימונים ואת הקויקר מקיאים. כו. מיריחו לירדן ב"לורים" כבדים כולם במטפחות אדומות מקושטים לערבות הירדן אז מגיעים ולהרצאת סורדלוב מקשיבים: כז. אדון סורדלוב הוא גם מפקד בזהירות! עלה, אל תרד! הסכנה, בכל מקום אורבת לכם כל היום. כח. הפנתרים והנחשים יבלעו את כולכם חיים בעשרים ושתיים וחצי דקה לא תישאר מכם פליטה...