הַרְכֵּן רֹאשְׁךָ בְּנִי אֵלַי סוֹד אָיֹם לָךְ אֲגַלֶּה: נִרְדַּם אָבִיךָ, אַלְלַי! בְּעִפּוּשׁ-רֶקֶב בְּבֵית הַכֶּלֶא. אֵין לֶחֶם, לִחְיוֹת מֻכְרָחִים וְהַכְּבָלִים מַשְׁמִיעִים קוֹל אֵין לֶחֶם, כָּפוּף הַשֶּׁכֶם אָפֵס הַכּוֹחַ לִפְרֹק הָעֹל. עוֹדְךָ קָטָן, תִּגְדַּל, תֵּדַע מַה מָּרִים חַיֵּי פּוֹעֵל יוֹמָם וָלַיְלָה עֲבוֹדָה חַיִּים שֶׁל צַעַר, כְּאֵב וָסֵבֶל. אֵין לֶחֶם... עוֹד יָקוּם דּוֹר פּוֹעֲלִים וִילַחֵם כְּגִבּוֹר עַז יֻתַּן הַחֹפֶשׁ לָעֲמֵלִים וְלֹא יְרֻחַם בְּאֶרֶץ בֹּעַז. אֵין לֶחֶם...הרכן ראשך בני אליי סוד איום לך אגלה: נרדם אביך, אללי! בעיפוש-רקב בבית הכלא. אין לחם, לחיות מוכרחים והכבלים משמיעים קול אין לחם, כפוף השכם אפס הכוח לפרוק העול. עודך קטן, תגדל, תדע מה מרים חיי פועל יומם ולילה עבודה חיים של צער, כאב וסבל. אין לחם... עוד יקום דור פועלים וילחם כגיבור עז יותן החופש לעמלים ולא ירוחם בארץ בועז. אין לחם...