מְעִיל תָּפְרָה אִמָּא לִשְׁמוּאֵל אָמְרָה לִבְנָהּ תִּהְיֶה כֹּהֵן אֵל תִּלְבַּשׁ זֶה הַמְּעִיל אֱלֹהִים תַּעֲבֹד וְהַיֶּלֶד שְׁמוּאֵל קָטָן אָז מְאֹד לֹא הֵבִין דָּבָר מִדִּבְרֵי הָאֵם קָטָן הוּא מְאֹד, מְשַֹחֵק וְחוֹלֵם הֵבִיאָה אוֹתוֹ אֶל עֵלִי הַכֹּהֵן וְעֵלִי כֹּה עָצוּב, עָצוּב וְזָקֵן בָּכָה הַתִּינוֹק אֵיךְ אֶהְיֶה כֹּהֵן הַבַּיְתָה אִמָּא, הַבַּיְתָה אֵלֵךְ הַלֵּיל נִשְׁמַע קוֹל: שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל לֹא הֵבִין הַתִּינוֹק כִּי הַלָּה הוּא אֵל בָּכָה הַתִּינוֹק, בָּכָה וּבָכָה נוֹרָא הַמָּקוֹם, הַבַּיְתָה אֵלְכָהמעיל תפרה אימא לשמואל אמרה לבנה תהיה כהן אל תלבש זה המעיל אלוהים תעבוד והילד שמואל קטן אז מאוד לא הבין דבר מדברי האם קטן הוא מאוד, משחק וחולם הביאה אותו אל עלי הכהן ועלי כה עצוב, עצוב וזקן בכה התינוק איך אהיה כהן הביתה אימא, הביתה אלך הליל נשמע קול: שמואל, שמואל לא הבין התינוק כי הלה הוא אל בכה התינוק, בכה ובכה נורא המקום, הביתה אלכה