אֵם שַׁבָּת הִדְלִיקָה נֵרוֹתֶיהָ עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת; וּמַפּוֹת צַחוֹת פָּרְשָׂה בְּאֶצְבְּעוֹת יָד נַעֲלָמָה. מִשִּׁשָּׁה יְמֵי-עָמָל אָסְפָה בָּנֶיהָ לִמְנוּחָה וּלְלֶחֶם מִשְׁפָּחָה. אוֹר נֵרוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, צֵל מְרַצֵּד עַל הַכְּתָלִים, צֵל בְּקֶמֶט הַפָּנִים - וְאוֹר עַל שֶׁזֶף הַזְּרוֹעוֹת. וּמַלְבֶּנֶת הַחֻלְצָה מִנִּי כָּל שֶׁכֶם וְכָתֵף כְּטַלִּית בְּבֵית אָבוֹת. אֵם שַׁבָּת! חַזְּקִי עוֹמְשִׂים בְּסֵבֶל אוֹר לְכָל אָדָם - וְתִשְׁרֶה שִׂמְחַת-עוֹלָם בְּלֵב עוֹרֵג לְאַחֲוָה. עוֹד בָּאֵי-תֵּבֵל כֻּלָּם יָבוֹאוּ שֶבֶת כְּאַחִים לְשַבַּת הַשַּׁבָּתוֹן.אם שבת הדליקה נרותיה על השולחנות; ומפות צחות פרשה באצבעות יד נעלמה. משישה ימי-עמל אספה בניה למנוחה וללחם משפחה. אור נרות על השולחן, צל מרצד על הכתלים, צל בקמט הפנים – ואור על שזף הזרועות. ומלבנת החולצה מיני כל שכם וכתף כטלית בבית אבות. אם שבת! חזקי עומשים בסבל אור לכל אדם – ותשרה שמחת-עולם בלב עורג לאחווה. עוד באי-תבל כולם יבואו שבת כאחים לשבת השבתון.