תָּמִיד אַתְּ מִתְחַמֶּקֶת לוֹמַר לִי יָשָׁר, אֶת הָעִקָּר, אָז, אַתְּ צוֹחֶקֶת: אוּלַי, אוּלַי, אוּלַי. רַבּוֹת אוֹתָךְ שָׁאַלְתִּי, עַד כֹּה, נָא אִמְרִי אוֹ "כֵּן", אוֹ "לֹא", תְּשׁוּבָה קִבַּלְתִּי: אוּלַי, אוּלַי, אוּלַי. תָּמִיד אַתְּ מְהַסֶּסֶת, תֵּרוּץ מְחַפֶּשֶׂת, אֶת תְּשׁוּבָתֵךְ רָצִיתִי, הַבִּיטִי, הַחְלִיטִי. אִם אַתְּ אוֹתִי אוֹהֶבֶת, מוּטָב שֶׁאֵדַע, מָה הַמַּצָּב אַתְּ עוֹד חוֹשֶׁבֶת: אוּלַי, אוּלַי, אוּלַי.תמיד את מתחמקת לומר לי ישר, את העיקר, אז, את צוחקת: אולי, אולי, אולי. רבות אותך שאלתי, עד כה, נא אמרי או "כן", או "לא", תשובה קבלתי: אולי, אולי, אולי. תמיד את מהססת, תרוץ מחפשת, את תשובתך רציתי, הביטי, החליטי. אם את אותי אוהבת, מוטב שאדע, מה המצב את עוד חושבת: אולי, אולי, אולי.