נוּמִי נָא, יוֹם כְּבָר פָּנָה, רְאִי נָא, הַשֶּׁמֶשׁ תַּזְהִיב וְתִשְׁקַע. אֹדֶם לוֹבֶשֶׁת, גָּוְעָה בְּמַלְכוּת. מַה לָּךְ לִחְיוֹת וּמַה לָּךְ לָמוּת? הֵן רַק לְאוֹר זוֹ עֵינֵךְ תִּפְקַח, נוּמִי, הֵן כָּל הַשְּׁמָשׁוֹת עוֹד שֶׁלָּךְ. נוּמִי, בִּתִּי, הַיּוֹם דָּעַךְ. נוּמִי נָא, הָרוּחַ הוֹמָה, אִמְרִי נָא, מֵאַיִן תָּבוֹא, לְאָן הוֹלְכָה? אֹפֶל וָסֵתֶר עוֹטוֹת הַדְּרָכִים. לָךְ וְגַם לִי, לְכֻלָּנוּ רָזִים. כָּכָה הַשְּׁבִיל לְעֵינֵנוּ יֶחְשַׁךְ. אֵין כָּאן מוֹשִׁיעַ, לֹא רֵעַ, לֹא אָח. נוּמִי, בִּתִּי, הַיּוֹם דָּעַךְ. נוּמִי נָא, אֶל דְּבָרִי, אַל תִּשְׁעִי, לָךְ הֵן אַךְ קוֹל הוּא, וּפֶשֶׁר רַק לִי, קוֹל רַק כְּרוּחַ הוֹמֶה, נַחַל נִגָּר. פֶּשֶׁר הוּא לִי, קְצִיר חַיַּי וְשֵׁכָר. כָּל שֶׁקָּצַרְתִּי, לַקֶּבֶר רַק יִשַּׁח. מִי כָּאן יוֹרֵשׁ לִי, הַכֹּל הֵן נִשְׁכָּח. נוּמִי, בִּתִּי, הַיּוֹם דָּעַךְ. נוּמִי מִרְיָם, פָּנָה הַיּוֹם. אָנוּ חוֹפִים רַק וּבָנוּ יִזְרֹם דָּם שֶׁל קוֹדְמֵינוּ, יִנְהַר אֶל עָתִיד, דָּם אֲבוֹתֵינוּ, יִגְאֶה וְיַלְהִיט, הֵן בָּנוּ כֻּלָּם, בָּהֶם אַךְ נִבְטַח. אַתְּ חַיֵּיהֶם, חַיֵּיהֶם שֶׁלָּךְ. נוּמִי, מִרְיָם, הַיּוֹם דָּעַךְ.נומי נא, יום כבר פנה, ראי נא, השמש תזהיב ותשקע. אודם לובשת, גוועה במלכות. מה לך לחיות ומה לך למות? הן רק לאור זו עינך תפקח, נומי, הן כל השמשות עוד שלך. נומי, בתי, היום דעך. נומי נא, הרוח הומה, אמרי נא, מאין תבוא, לאן הולכה? אופל וסתר עוטות הדרכים. לך וגם לי, לכולנו רזים. ככה השביל לעיננו יחשך. אין כאן מושיע, לא רע, לא אח. נומי, בתי, היום דעך. נומי נא, אל דברי, אל תשעי, לך הן אך קול הוא, ופשר רק לי, קול רק כרוח הומה, נחל נגר. פשר הוא לי, קציר חיי ושכר. כל שקצרתי, לקבר רק ישח. מי כאן יורש לי, הכל הן נשכח. נומי, בתי, היום דעך. נומי מרים, פנה היום. אנו חופים רק ובנו יזרם דם של קודמינו, ינהר אל עתיד, דם אבותינו, יגאה וילהיט, הן בנו כולם, בהם אך נבטח. את חייהם, חייהם שלך. נומי, מרים, היום דעך.