עלי בבא

עָלִי בַּבָּא! בַּבֹּקֶר – עָלִי בַּבָּא! בָּעֶרֶב – עָלִי בַּבָּא! וְעַד חֲצוֹת הַלֵּיל! מִפְּנֵי הָעָלִי בַּבָּא הֶחְלַטְתִּי כְּבָר לִבְרֹח עַכְשָׁו גַּם פֹּה נוֹכַחְתִּי – כִּי אֵין לִמְצֹא מָנוֹחַ. עָלִי בַּבָּא... הִתְאַהֲבוּ כֻּלָּם פֹּה, כֻּלָּם הַשֵּׁד יוֹדֵעַ, תָּמִיד רַק עָלִי בַּבָּא – אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּגֵּעַ! עָלִי בַּבָּא... בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה בָּא, בַּבַּיִת *וּבָּרְחוֹב, שָׁרִים רַק עָלִי בַּבָּא *וְכְּבָר נִהְיֶה לֹא טוֹב. עָלִי בַּבָּא... עַכְשָׁו רַק עָלִי בַּבָּא רוֹאִים בַּקּוֹלְנוֹעַ, בָּעִיר וּבַמּוֹשָׁבָה מִמֶּנּוּ אֵין מַרְגּוֹעַ. עָלִי בַּבָּא... כִּי מִמִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, מִיָּם וּמִצָּפוֹן לוּחוֹת שֶׁל עָלִי בַּבָּא עַל גַּב כָּל גְּרָמוֹפוֹן. עָלִי בַּבָּא... כֻּלָּם, גַּם אִמָּא-אַבָּא, אֶצְלָם דָּבָר רִאשׁוֹן לִרְקֹד עָלִי בַּבָּא לִפְנֵי לֶכְתָּם לִישֹׁן. עָלִי בַּבָּא... אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ חֶסֶד: רוֹקְדִים עָלִי בַּבָּא אֲפִלּוּ *בְּבֵּית-הַכְּנֶסֶת! עָלִי בַּבָּא... וְהָרַב שֶׁלָּנוּ וְגַם הָרַבָּנִית רוֹקְדִים עָלִי בַּבָּא בְּכָל תַּעֲנִית. עָלִי בַּבָּא... הַמֶּמְשָׁלָה בְּתֹקֶף דּוֹרֶשֶׁת מַס הָעֹשֶׁר וְאָנוּ – עָלִי בַּבָּא רוֹקְדִים בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר! עָלִי בַּבָּא... הַמִּשְׁטָרָה שֶׁלָּנוּ יִמַּח *שִׁימָהּ לָנֶצַח רוֹקֶדֶת עָלִי בַּבָּא עַל כָּל מִקְרֶה שֶׁל רֶצַח! עָלִי בַּבָּא... וְאִם יָמוּת חָלִילָה גֶּבֶר אוֹ אִשָּׁה, תִּרְקֹד עָלִי בַּבָּא חֶבְרָה קָדִישָׁא. עָלִי בַּבָּא... הוֹי, רַבּוֹתַי, הַצִּילוּ! הַצִּילוּ, סָבְתָא-סַבָּא! *בְּבֵּית-כִּסֵּא אֲפִלּוּ שָׁמַעְתִּי עָלִי בַּבָּא! עָלִי בַּבָּא... לוּ רַק אֶפְשָׁר הָיָה לִי לְרֶגַע לֹא יוֹתֵר מִפְּנֵי הָעָלִי בַּבָּא מְעַט לְהִסְתַּתֵּר... עָלִי בַּבָּא... וּמַה יִּהְיֶה לְהַבָּא – נַפְשִׁי כְּבָר מִתְפּוֹצֶצֶת! שׁוּב פַּעַם עָלִי בַּבָּא תָּשִׁיר לָהּ כָּל מִפְלֶצֶת. עָלִי בַּבָּא... נִמְאָס כְּבָר עָלִי בַּבָּא בַּחֲלוֹמִי אֶרְאֶנּוּ! אִמְרוּ נָא, אַדְרַבָּה – אֵיךְ אֶפָּטֵר מִמֶּנּוּ?! עָלִי בַּבָּא...עלי בבא! בבוקר עלי בבא! בערב עלי בבא! ועד חצות הליל! מפני העלי בבא החלטתי כבר לברוח עכשיו גם פה נוכחתי – כי אין למצוא מנוח. עלי בבא... התאהבו כולם פה, כולם השד יודע, תמיד רק עלי בבא – אפשר להשתגע! עלי בבא... בכל מקום שאתה בא, בבית וברחוב, שרים רק עלי בבא וכבר נהיה לא טוב. עלי בבא... עכשיו רק עלי בבא רואים בקולנוע, בעיר ובמושבה ממנו אין מרגוע. עלי בבא... כי ממזרח השמש, מים ומצפון לוחות של עלי בבא על גב כל גרמופון. עלי בבא... כולם, גם אימא אבא, אצלם דבר ראשון לרקוד עלי בבא לפני לכתם לישון. עלי בבא... אבינו מלכנו, עשה עמנו חסד: רוקדים עלי בבא אפילו בבית הכנסת! עלי בבא... והרב שלנו וגם הרבנית רוקדים עלי בבא בכל תענית. עלי בבא... הממשלה בתוקף דורשת מס העושר ואנו עלי בבא רוקדים בשעת הכושר! עלי בבא... המשטרה שלנו יימח שימה לנצח רוקדת עלי בבא על כל מקרה של רצח! עלי בבא... ואם ימות חלילה גבר או אישה, תרקוד עלי בבא חברה קדישא. עלי בבא... הוי, רבותי, הצילו! הצילו, סבתא סבא! בבית כיסא אפילו שמעתי עלי בבא! עלי בבא... לו רק אפשר היה לי לרגע לא יותר מפני העלי-בבה מעט להסתתר... עלי בבא... ומה יהיה להבא – נפשי כבר מתפוצצת! שוב פעם עלי בבא תשיר לה כל מפלצת. עלי בבא... נמאס כבר עלי בבא בחלומי אראנו! אמרו נא אדרבה – אך אפטר ממנו?! עלי-בבה...

על-פי דרורה בן-צבי, אחייניתו של מתתיהו אריאלי, המילים חוברו למנגינה מתוך סרט שהוקרן באותם ימים. נשמח לקבל מידע נוסף (זיהוי הסרט, שיר המקור, שם המלחין וכו'). עם זאת, במחברת של מאיר נוי מתוארך השיר לשנת 1928, כנראה על סמך עדות המחבר, ובאותה שנה עוד כמעט לא היו סרטים מדברים וודאי עדיין לא הוקרנו בארץ סרטים עם פסקול.

החוקר יעקב מזור (נולד בשנת 1935, ירושלים):

בילדותי הרחוקה שמעתי את השיר הזה - או מדויק יותר לומר חלקים ממנו - בשכונה בה גרתי, בתי ראנד. שרו אותו שלוש מבנות דודותי שהיו מבוגרות ממני בשנתיים, ארבע וחמש שנים. נחרטו בזיכרוני שני הבתים: הבית הפותח במילים "אבינו מלכנו עשה עמנו חסד" והבית הפותח במילים "המשטרה שלנו יימח שימה לנצח". ברור היה שהן הבינו את רוחו ההומוריסטית (אם לא הסטירית) של השיר. המפתיע שהדבר נשמע מפי בנות חרדיות ותמיד תמהתי היכן שמעוהו וכיצד התגלגל לפתחן. לא מתקבל על הדעת שלמדו אותו בבית הספר "בנות יעקב" בו למדו.

דוד שופט מגליל-ים מספר שבקיבוצו נהגו לשיר - עוד בתקופת המנדט - את "עלי בבא" במנגינת הקרקוביאק המשמשת, בין היתר, את השיר "בוא נלך לרותי".

ללחן זה הותאמו גם השירים "תה ולחם" ו"שוטר תנועה".

מבאר צבי גלעד (גרימי): "בזמן המנדט שרו 'המשטרה שלנו'. כשקמה לנו מדינה 'אחרי אלפיים שנות גלות', לא היה פוליטיקלי קורקט לשיר עליה ועל מוסדותיה דברים רעים."

מבוסס על: "אוטוביוגרפיה בשיר וזמר", כתר, 1990, עמוד 111

נוסח הלחן במקור זה שונה בפרטים רבים.

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 181 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 6

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 182 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 6