מַה לָכֶם לֵילוֹת לַטְרוּן לֵילוֹת יָרֵחַ מַה לָכֶם כִּי נִפְלֵאתֶם מְאֹד וְנַפְשִׁי מַה תֶּהֱמֶה וְתִשְׁתּוֹחֵחַ כֹּה קוֹדְרָה בֵּין לַחַץ הַגְּדֵרוֹת זַרְקוֹרִים שְׁבִילִים תְּכֻלִּים בִּשְׁמִי הַלַּיִל הַמְעַט לִי שַׁחַר זֶה מַכְכִּיב? מַה אוֹרְכֶם חוֹתֵךְ לַשָּׁוְא גִּדְרֵי הַתַּיִל שָׁוְא תַּזְכִּירוּ לָאָסִיר נָתִיב לֹא אֶתְלֶה בָּכֶם אֶת רֶטֶט הַגַּעֲגּוּעַ אֶל אֲשֶׁר כֹּה אַהֲבָה נַפְשִׁי אַךְ מָחָר עִם אוֹר הַשַּׁחַר הַזָּרוּעַ עַל אַפְּכֶם, לֵילוֹת, אֶהְיֶה חָפְשִׁי!מה לכם לילות לטרון לילות ירח מה לכם כי נפלאתם מאד ונפשי מה תהמה ותשתוחח כה קודרה בין לחץ הגדרות זרקורים שבילים תכולים בשמי הליל המעט לי שחר זה מככיב? מה אוֹרכֶם חותך לשווא גדרי התיל שווא תזכירו לאסיר נתיב לא אתלה בכם את רטט הגעגוע אל אשר כה אהבה נפשי אך מחר עם אור השחר הזרוע על אפכם, לילות, אהיה חופשי!