דנ'לה, אכול את הבננה'לה

הַסּוּ הַסּוּ הָס דַּנֶ'לֶה הוּא מְיֻחָס דַּנֶ'לֶה בָּחוּר יָקָר דָּנִי הַצַּבָּר דֹּמוּ דֹּמוּ דֹּם הַצַּבָּר גִּבּוֹר הַיּוֹם וְעוֹשֶׂה הוּא חַיִל רַב הוּא וַחֲבֵרָיו לָמָּה, מִפְּנֵי מַה תִּתְפָּאֵר בּוֹ הָאֻמָּה יַעַן כִּי יֵשׁ לוֹ לַצַּבָּר אִמָּא'לֶה אוֹצָר דַּנֶ'לֶה הוֹי דַּנֶ'לֶה אֱכֹל אֶת הַבַּנָּנָה'לֶה וְתִהְיֶה גִּבּוֹר דַּנֶ'לֶה הוֹי דַּנֶ'לֶה אֱכֹל אֶת הַבַּנָּנָה'לֶה כֹּחַ תֶּאֱזֹר לָכֵן קַח דַּנֶ'לֶה אַמִּיצָ'לֶה בַּנָּנָה'לֶה אַ פִּיצֶעלֶע וְעוּגָה'לֶה וּבֵּיגֶעלֶע אוֹי מִיר פאַר דַיינֶע אֵייגֶלֶע הוֹי דַּנֶ'לֶה הוֹי דַּנֶ'לֶה תִּהְיֶה בְּעֶזְרַת הָאֵל גִּבּוֹר בְּיִשְׂרָאֵל שִׁיר רַב וּמָחוֹל דַּנֶ'לֶה יִהְיֶה גָּדוֹל דְּרוֹר בָּעַיִן, גֵּו יָשָׁר זֶהוּ הַצַּבָּר הַקְשֵׁב דָּנִי דָּן דַּנֶ'לֶה לַקְּרָב מוּכָן דַּנֶ'לֶה בְּכָל מָקוֹם כַּאֲרִי נִלְחָם תְּנוּ הוֹד לָאַמִּיץ לַבַּנָנָה וְלַמִּיץ לָנוּ לָנוּ הַמָּחָר כָּל עוֹד יֵשׁ צַבָּר דַּנֶ'לֶה הוֹי דַּנֶ'לֶה... לַהַט, לַהַב אֵשׁ לָנוּ צַבָּרִית גַּם יֵשׁ אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת וְגָפְרִית נַחַת לְהַבִּיט בְּחַיַּי, לֹא רַע אֵיזוֹ מֹתֶק-בַּחוּרָה פְלַשְׁקֶה מַשְׁקֶה מִי נוֹתֵן? דָּנִי מִתְחַתֵּן מְעַט קָט וְהֵידָד צַבָּרוֹן קָטָן יוּלָד יִתְרוֹצֵץ הוּא בִּרְחוֹב אִמָּא אַחֲרָיו: דַּנַ'לֶה הוֹי דַּנַ'לֶה... הסו הסו הס דנ'לה הוא מיוחס דנ'לה בחור יקר דני הצבר דומו דומו דום הצבר גיבור היום ועושה הוא חיל רב הוא וחבריו למה, מפני מה תתפאר בו האומה יען כי יש לו לצבר אמא'לה אוצר דנ'לה הוי דנ'לה אכול את הבננה'לה ותהיה גיבור דנ'לה הוי דנ'לה אכול את הבננה'לה כוח תאזור לכן קח דנ'לה אמיצלה בננה'לה א ביסעלע ועוגה'לה ובייגעלע אוי מיר פאַר דיינע אייגלע הוי דנ'לה הוי דנ'לה תהיה בעזרת האל גיבור בישראל שיר רב ומחול דנה'לה יהיה גדול דרור בעין, גו ישר זהו הצבר הקשב דני דן דנ'לה לקרב מוכן דנ'לה בכל מקום כארי נלחם תנו הוד לאמיץ לבננה ולמיץ לנו לנו המחר כל עוד יש צבר דנ'לה הוי דנ'לה... להט, להב אש לנו צברית גם יש אש שלהבת וגופרית נחת להביט בחיי, לא רע איזו מותק-בחורה פלשקה משקה מי נותן? דני מתחתן מעט קט והידד צברון קטן יולד יתרוצץ הו ברחוב אמא אחריו: דנ'לה הוי דנ'לה...

שיר הסיום (או לפחות מתוך סצנת הסיום) בתכנית ע"ג של תיאטרון המטאטא "זהירות מרביצים: כל בו ב-9 פרקים" (בכורה: 10.8.1948). הפרטים לפי עבודת המוסמך של אילנה קליימן "המטאטא: התיאטרון הסאטירי בארץ ישראל". עם זאת, יש עדות שהטקסט מוקדם הרבה יותר: מאיר נוי בכרטסתו מתעד דברים שאמרו עזובה, אלמנתו של אוקסנברג, ב27.7.1973. ממקור זה הוא גם מביא את הנוסח המלא של הטקסט במחברת 6, עמ' 104- 105, מפי יוסף [?! צ"ל יעקב] טימן בגלי צה"ל. בעיתון "דבר" באותו יום אפשר לראות כי מדובר בתוכנית על אוקסנברג בסדרה "דן אלמגור מגיש את פזמונאי העבר". ואלה דברי עזובה:

השיר נכתב בתחילת מלחמת העולם השנייה בעקבות רשימה בעיתון על אמא שביקרה במחנה צבא והאכילה את בנה החייל בננות. 

דן אלמגור הוסיף (כנראה באותה תוכנית): השיר הושר על ידי יעקב טימן וברונקה זלצמן והוקדש לבנה של זלצמן, לימים הבמאי דני גדרון.

ביצועים נוספים:

• חינה רוזובסקיה, ברונקה זלצמן ודבורה קידר (תזמון 2:00) (שני בתים ראשונים בלבד)
• אסנת פז
• נירה רבינוביץ' מתוך "זהו בידור" (סרטון)

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 104-106 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 6