ולנסיה

וַלֶּנְסְיָה אַתֶּם יוֹדְעִים הַשִּׁיר הַזֶּה מִכָּל זֶמֶר וּמִפֶּה לְפֶה וַלֶּנְסְיָה בְּכָל זְמַן בְּכָל מָקוֹם בְּכָל רְחוֹב וְכָל קָפֶה וַלֶּנְסְיָה אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּגֵּעַ פֹּה יוֹתֵר יוֹתֵר לְאַט לְאַט אוֹי אוֹי אוֹי יִמַּח שְׁמֵךְ וְזִכְרֵךְ וַלֶּנְסְיָה לְעוֹלְמֵי עַד אִשְׁתִּי כָּל הַיּוֹם בַּבַּיִת בְּאָזְנַי הוֹמִיָּה וְכָל יְלָדַי בְּלִי הֶרֶף וַלֶנְסְיָה וּבַת הַשָּׁכֵן שָׁם בַּחֶדֶר עַל הַפְּסַנְתֵּר תָּרִיעַ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה וַלֶנְסְיָה וַלֶנְסְיָה תֵּן פְּרוּטוֹת בִּשְׁבִיל חָלָב בִּשְׁבִיל בֵּיצִים בִּשְׁבִיל בָּשָׂר וַלֶנְסְיָה אַבָּא תֵּן לִי שְׁנֵי גְּרוּשִׁים לְעִפָּרוֹן דְּיוֹ וּנְיָר וַלֶנְסְיָה אֲדוֹנִי שְׂכַר דִּירָה מַגִּיעַ לִי זֶה מִיָּמִים אוֹי אוֹי אוֹי יִמַּח שְׁמֵךְ וְזִכְרֵךְ וַלֶנְסְיָה לְעוֹלָמִים בּוֹרֵחַ אֲנִי מִן הַבַּיִת וְאָזְנִי הוֹמִיָּה וְכָל עַצְמוֹתָי תֹּאמַרְנָה וַלֶנְסְיָה וְאַךְ יָשַׁבְתִּי לְרֶגַע עַל חוֹף הַיָּם בְּדוּמִיָּה וְהִנֵּה מַקְהֵלַת חֲלוּצִים תְּקַשְׁקֵשׁ וַלֶנְסְיָה וַלֶנְסְיָה אֵל יִבְנֶה אֶת הַגָּלִיל הַאי הַאי הַאי עַגְבָנִיָּה וַלֶנְסְיָה הַאי נַעֲלַיִם מִכְנָסַיִם הַאי הַאי הַאי וַלֶנְסְיָה וַלֶנְסְיָה כָּל הַיָּם וְכָל הַחוֹף מְמְ מְמְ מְמְ מְזַמְזְמִים וַלֶנְסְיָה יִמַּח שְׁמֵךְ וְזִכְרֵךְ וַלֶנְסְיָה לְעוֹלָמִים שָׁבוּר וְרָצוּץ מִשִּׁיר זֶה הַמְּקַשְׁקֵשׁ בְּלִי הֶרֶף אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת הָלַכְתִּי בְּיוֹם הַשִׁשִּׁי בָּעֶרֶב שָׁם אֶשְׁפֹּך אֶת שִׂיחִי בְּלַהַט וְאֶשְּׁתַּפֵּך בְּלֵב תָּמִים אַךְ אֲבוֹי מָה אָזְנִי שׁוֹמַעַת הַחַזָּן מְסַלְסֵל בַּנְּעִימִים וַלֶּנְסְיָה אַיְייי טְרַלָּלָלָלָה וַלֶּנְסְיָה לְכָה דּוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה וַלֶּנְסְיָה וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ וַלֶּנְסְיָה לְעוֹלָמִים אַיְייי יִמַּח שְׁמֵךְ וַלֶּנְסְיָה וַלֶּנְסְיָה אוֹי אוֹי .. וְאַהֲבָתֵךְ אַל תָּסִיר מִמֶנִּי לְעוֹלָמִיםולנסיה אתם יודעים השיר הזה מכל זמר ומפה לפה ולנסיה בכל זמן בכל מקום בכל רחוב וכל קפה ולנסיה אפשר להשתגע פה יותר יותר לאט לאט אוי אוי אוי אוי יימח שמך ולנסיה לעולמי עד אשתי כל היום בבית באזניי הומיה וכל ילדיי בלי הרף ולנסיה ובת השכן שם בחדר על הפסנתר תריע כל היום וכל הלילה ולנסיה ולנסיה תן פרוטות בשביל חלב בשביל ביצים בשביל בשר ולנסיה אבא תן לי שני גרושים לעיפרון דיו ונייר ולנסיה אדוני שכר דירה מגיע לי זה מימים אוי אוי אוי יימח שמך וזכרך ולנסיה לעולמים בורח אני מן הבית ואזני הומייה וכל עצמותיי תאמרנה ולנסיה ואך ישבתי לרגע על חוף הים בדמיה והנה מקהלת חלוצים תקשקש ולנסיה ולנסיה אל יבנה את הגליל האי האי האי עגבניה ולנסיה האי נעליים מכנסיים האי האי האי ולנסיה ולנסיה כל הים וכל החוף ממ ממ ממ מזמזמים ולנסיה יימח שמך וזכרך ולנסיה לעולמים בור ורצוץ משיר זה המקשקש לי בלי הרף אל בית הכנסת הלכתי ביום השישי בערב שם אשפוך את שיחי בלהט ואשתפך בלב תמים אך אבוי מה אוזני שומעת? החזן מסלסל בנעימים ולנסיה איייי טרללללה ולנסיה לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה ולנסיה ואני אוהב אותך ולנסיה לעולמים אייי ימח שמך ולנסיה ולנסיה אוי אוי .. ואהבתך אל תסיר ממני לעולמים

ביצועים:

• משתתפי תכנית הטלוויזיה "קרנבל בתל אביב" בהובלת שלישיית שבר ענן.
• אילי גורליצקי, יונה עטרי, ששי קשת ונירה רבינוביץ' מתוך "זהו בידור 1976"
• פלסידו דומינגו בשיר המקורי. 

על המקור:

"ולנסיה" מתוך הזרזואלה [מעין אופרטה ספרדית] "La Bien Amada" משנת 1924, אותה חיבר המלחין הספרדי חוזה פדילה סנשז לליברית מאת חוזה אנדרס דה פראדה בעת שהותו בפריז (אסמכתא). השיר הפך פופולרי מאוד.

בשנת 1925 זכה לגרסה צרפתית (מאת לוסיין בואייר Lucien Boyer וז'ק-שרל Jacques-Charles) ולגרסה איטלקית ונדפס בנפרד בהוצאת סלבר (Salabert, צפו בקישורים חיצוניים בתווים עם טקסט איטלקי שנדפסו בצרפת בשנת 1925). בשנת 1926 זכה גם לטקסט אנגלי מאת אריק ולנטיין (Eric Valentine) ושימש כשיר הנושא לסרט "ולנסיה" (הסרט אבד, על פי ויקיפדיה אנגלית), אולם הוקלט בגרסאות רבות (למשל זו של The Revelers) והפך לשיר השנה בארצות הברית. השיר העברי עוסק למעשה בפופולריות עד לזרא של השיר הלועזי.

מתוך "סיפור שלא מתחיל" באת ס. יזהר (עמ' 140 ב"סיפורי מישור" [הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ד]):

לא הזכרתי עוד כי בימים ההם, היה נפוץ בארץ הפיוט "ולנסיה" על כל לשון ומעל כל גרמופון, מתרועע בכלות, ביחיד ובציבור, ועד מציץ הנפש והתמוגג - פותח בקריאה הגבוהה ויורד עד השפלה, שנתקשתה להיאמחר מנומך, שהקול כמעט ואבד על סיפה, וניצל רק כשנמצא כוח לחזור ולצוף (וזה היה גם מה שניגנו בקול גדול, קול אימה, בערב, אצל בית-העם, כשהצליחו לבסוף להתניע את המוטור הזקן שעשה שם חשמל, והבריות ראו ראיה ושמעו שמועה אף נזכרו מיד: הה, איזה יום היום, הלא היום סינימה לנו, בית יעקב לכו ונלכה!), פיוט תמים וכולו ערגה:

[מביא את הנוסח שלו, המובא אצלנו בגרסה נפרדת]

קובי לוריא חקר את השיר בכתבתו "מניו יורק לקומקום דרך ולנסיה: גלגוליה של בננה", חלק א (17.10.2025) ובעיקר חלק ב (24.10.2025). בכתב היד המקורי שאיתר ד"ר דן הכט במכון גנזים (סימול: תיק 119, כ-10 300) שישה בתים, ומהם נדפסו בתוכנייה ואולי גם בוצעו בפועל בתיאטרון "הקומקום" רק הבתים הראשון, השני והחמישי. כמו כן, חשף לוריא כי הפרודיה על פופולריות עד לזרא של להיט לועזי, לרבות חזן המזמר בבית הכנסת באותו הלחן, מחקה פרודיה דומה ביידיש מאת דייויד מדוף על להיט אחר מהתקופה, Yes! we have no bananas. 

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", 192-194 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 6