שיר אנשי פקיעין

מַדּוּעַ – אַל תִּשְׁאֲלוּנִי הוֹ, אַל תַּגְלוּנִי פֹּה הַשְׁאִירוּנִי אַל נָא תִּשְׁאַל מֵאַיִן אוֹתִי הֵן תַּכִּיר בְּמַבָּט אֲנִי הָרוֹעֶה בֵּין הָרֵי הַגָּלִיל עַל שִׁכְמִי הַתַּרְמִיל וּבְפִי הֶחָלִיל הוֹ הוֹ הוֹ הוֹ, יָהּ חֲלִילִי יָהּ עֲמָלִי לִי, יָהּ חֲלִילִי כָּל תַּו וּצְלִיל הֵם בְּנֵי הָרֵי הַגָּלִילמדוע – אל תשאלוני, הו, אל תגלוני פה השאירוני אל נא תשאל מאין אותי הן תכיר במבט אני הרועה בין הרי הגליל על שכמי התרמיל ובפי החליל הו הו הו הו יא חלילי יא עמלי לי יא חלילי כל תו וצליל הם בני הרי הגליל

לתמר רודנר (נ' 1935) נאמר (בעת פעולה ב"מחנות העולים", שנות הארבעים) כי השיר נכתב על-ידי יהודי פקיעין שלא פונו במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.

לפי עבודת המוסמך של אוכמא שפרן, עמ' 111, השיר "אני שומר בין הרי הגליל" או בשמו האחר "אל נא תשאלוני" היה מוכר על ידי חברים ותיקים מקיבוץ מרחביה (מתחילת שנות התשעים). לפי שפרן הלחן עממי אירופאי.

זלמן, בעלה של רחל אברמוב העיר, בהקלטה, כי הגברים במושב מרחביה היו שרים: "בידי הרובה ובפי החליל".