יוֹם שֶׁל קַיִץ עִם הַשַּׁחַר
הֵצַצְתִּי אֶל גַּן שְׁכֵנִים
מוֹלְדוֹאִית שְׁחַמְחַמֹּנֶת
שָׁם בּוֹצֶרֶת עֲנָבִים
אָז הִסְמַקְתִּי וְהֶחְוַרְתִּי
הִתְחַשֵּׁק לוֹמַר מֵרֹאשׁ
בּוֹאִי אֶל הַנַּחַל,
אוֹר הַבֹּקֶר שָׁם נִפְגֹּשׁ.
עֵץ תִּדְהָר, הַמְּתֻלְתָּל שְׁנוּן עָלִים
הִתְאָהַבְתִּי, לְפָנֶיךָ סְמוּק פָּנִים
מְתֻלְתָּל הוּא וְיָרֹק הוּא
עֵץ תִּדְהָר הַמְּתֻלְתָּל.
מוֹלְדוֹבָאִית שְׁחַמְחַמָּה
עָנְתָה מִיָּד בּוֹ בַּמָּקוֹם
פַּרְטִיזָנִית מוֹלְדוֹאִית
כָּאן פְּלֻגָּה נוֹסְדָה הַיּוֹם
אֶת בֵּיתָם נָטְשׁוּ חֲבֵרֶיהָ
אֶת בֵּיתָם מְכוֹרָתָם
עֲדֵיהֶם הַדֶּרֶךְ
אֶל הַיַּעַר הַסָּבוּךְ.
עֵץ תִּדְהָר, הַמְּתֻלְתָּל שְׁנוּן הֶעָלִים
נִפָּרֵדָה עַל יָדוֹ כִּידִידִים
מְתֻלְתָּל הוּא וְיָרֹק הוּא
עֵץ תִּדְהָר הַמְּתֻלְתָּל
וּבַשְּׁבִיל עֲדֵי הַיַּעַר
הִיא הָלְכָה הַשְּׁחַמְחַמָּה
וּבַזֹּאת עֶלְבּוֹן רָאִיתִי,
לֹא לָקְחָה אוֹתִי עִמָּה
בַּלֵּילוֹת רַבּוֹת חָשַׁבְתִּי
עַל מוֹלְדוֹאִית שְׁחַמְחַמָּה
וְאֶת הַשְּׁחַמְחַמֹּנֶת
שׁוּב פָּגַשְׁתִּי בַּפְּלֻגָּה.
עֵץ תִּדְהָר, הַמְּתֻלְתָּל שְׁנוּן הֶעָלִים
בּוֹא הָעֶלֶם, אֲהוּבִי עוּל הַיָּמִים
מְתֻלְתָּל הוּא וְיָרֹק הוּא
עֵץ תִּדְהָר הַמְּתֻלְתָּל