מוחמד יא מוחמד

מֻחַמַּד, יָא מֻחַמַּד, שֵׁב שָׁם בִּמְנוּחָה. עֲבֹד, עֲבֹד אֶת אַדְמָתְךָ, וּדְאַג לַמִּשְׁפָּחָה... בְּעִירָאק חַי מֻחַמַּד, וְלוֹ בָּנִים אַרְבַּע: עַבְּדְאַלְלָה, עַלִי, גַּ'אמֶל, אַחְמַד - מִשְׁפָּחָה שְׁקֵטָה. מֻחַמַּד, יָא מֻחַמַּד... בְּיוֹם אֶחָד בָּהִיר הוֹפִיעַ חַג' אָמִין. "יַאלְלָה, יַאלְלָה, יָא עַבְּדְאַלְלָה - בּוֹא לְפָלַשְׂתִּין!" וְחַג' אָמִין מַבְטִיחַ שָׁלָל וְגַם נָשִׁים. "תַּחְזֹר אִינְשַׁלְלָה, יָא עַבְּדְאַלְלָה עִם קִבּוּצִים שְׁלֵמִים." מֻחַמַּד, יָא מֻחַמַּד... נַרְבִּיץ קְצָת לַיָּאהוּדִים וְאֶת כַּסְפָּם נִקַּח וְהָעִקָּר הַבַּחוּרוֹת - אֶת זֶה אַל נָא תִּשְׁכַּח. רָאָה מֻחַמַּד: חַג' אָמִין בֶּאֱמֶת צוֹדֵק. לָקַח אִתּוֹ אֶת הַבָּנִים, וְשַׂק גָּדוֹל וָרֵיק. "בַּשַּׂק נָשִׂים רַק כֶּסֶף וְשָׁלָל שֶׁל הַיְּהוּדִים וְכָל אֶחָד מֵהַבָּנִים יָבִיא אַרְבַּע נָשִׁים!" מֻחַמַּד, יָא מֻחַמַּד... וְכָךְ הִגַּעְנוּ הֵנָּה עַד לַהֲבוֹת בָּשָׁן. אֲבָל זֶה לֹא הָלַךְ חָלָק, זֶה מַעֲשֵׂה שָׂטָן. פָּגְשׁוּ שָׁם בַּחוּרָה יָפָה וּפַלְמַחִיָּה שְׁמָהּ. וְהִיא חִבְּקָה וְהִיא נִשְּׁקָה, אַלְלָה, יֶחְרַב בֵּיתָהּ... יָא חַג' אָמִין כַּזְבָן! יָא חַג' אָמִין שַׁקְרָן! לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ, שֶׁפַּלְמַ"חִיּוֹת יֶשְׁנָן! וּפֹה עַל אַדְמָתֵנוּ - נִשְׁאַר הַשַּׂק הָרֵיק. וְהוּא מַזְהִיר וּמְסַנֵּן, וְכָכָה הוּא צוֹעֵק: מֻחַמַּד, יָא מֻחַמַּד...מוחמד, יא מוחמד, שב שם במנוחה. עבוד עבוד את אדמתך, ודאג למשפחה... בעירק חי מוחמד, ולו בנים ארבע עבדאללה, עלי, ג'אמל, אחמד, משפחה שקטה. מוחמד... ביום אחד בהיר הופיע חאג' אמין. "יאללה יאללה יא עבדאללה- בוא לפלשתין!" וחג' אמין מבטיח שלל וגם נשים. "תחזור אינשאללה יא עבדאללה עם קיבוצים שלמים." מוחמד יא מוחמד.... נרביץ קצת ליאהודים ואת כספם ניקח והעיקר הבחורות את זה אל נא תשכח ראה מוחמד: חאג' אמין באמת צודק. לקח איתו את הבנים, ושק גדול וריק. "בשק נשים רק כסף ושלל של היהודים וכל אחד מהבנים יביא ארבע נשים!" מוחמד יא מוחמד.... וכך הגענו הנה עד להבות בשן. אבל זה לא הלך חלק, זה מעשה שטן. פגשו שם בחורה יפה ופלמחייה שמה. והיא חיבקה והיא נישקה, אללה יחרב ביתה... יא חג' אמין כזבן! יא חג' אמין שקרן! למה לא אמרת, שפלמ"חיות ישנן! ופה על אדמתנו – נשאר השק הריק. והוא מזהיר ומסנן, וככה הוא צועק : מוחמד יא מוחמד....

המילים נדפסו בחתימת חיים בילר בבטאון ההגנה "המגן", 25.10.1948 (ראו את הפרסום המקורי כאן). אחיינו של חיים בילר, קובי בילר, אישר שדודו אכן הכותב ב"חדשות בן עזר" גליון 323.

הותאם ללחן "הניחי האקדח" (ראו שם גם המקור האמריקני).

שמואליק טסלר בספרו "שירים במדים" (עמ' 58) מזהה את השיר כחלק מרפרטואר להקת אלכסנדרוני.

על פי עמוס גלעד (במכתבו לאורי יעקובוביץ' מ- 19.11.2010), השיר מתקופת מלחמת השחרור, כשכוחות של הצבא העירקי היו ב"משולש הקטן".

לפי כרטסת מאיר נוי, השיר עם תווים נדפס בעיתון "קולנוע" בתאריך 12.5.1949 ושם מצוין כי את השיר שר ישראל יצחקי.

ר' גם אותו שיר בלחן שונה: "מוחמד, יא מוחמד (בלחן רוסי")