ברכת פרידה למחזור ד'

לְמַחְזוֹר אוֹטוֹנוֹמִי לַדֶּרֶךְ בִּרְכַּת הַשִּׁפְשׁוּף נְשַׁדֵּר דַּי כָּרַעְתֶּם, כָּרַעְתֶּם הַבֶּרֶךְ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹתֵר כְּשֶׁתֵּצאוּ לַחַיּים וְלַדֶּפֶק וְתוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת תִּזְכְּרוּ גַּם אוֹתָנוּ אָלִיפִים הַדּוֹפְקִים מִזְרוֹנִים בַּלֵּילוֹת למחזור אוטונומי לדרך ברכת השפשוף נשדר די כרעתם, כרעתם הברך שלוש שנים ויותר כשתצאו לחיים ולדפק ותולידו בנים ובנות תזכרו גם אותנו אליפים הדופקים מזרונים בלילות

השיר העברי נכתב ללחנו של השיר הרוסי המוכר בשמות: Гусары-усачи ("הפרשים המשופמים"), Черные Гусары ("הפרשים השחורים") ושמות דומים, אך ללא זיקה למילות השיר המקורי. הוא מפזמוני מחזור ה' (1941-1939) של בי"ס "כדורי".

כיוון שהשיר הוא שיר פרידה ממחזור ד', ניתן לשער כי הוא חובר ב- 1940 (תודה לאורי יעקובוביץ').

צפו בשאול ביבר מדקלם את השיר בתוכנית "חיים שכאלה" עם חיים גורי (1971).

מספר יהודה זיו (13.6.2015):

בעוד "ג'וּרִי" (מפלוגה אל"ף של הפלמ"ח!) היה עדיין חיים גוֹרְפִינְקֶל, תלמיד ביה"ס החקלאי 'כדורי' שלרגלי התבור, שעה שלמדו בו תלמידים ממין זכר בלבד – בטרם בחר כשם-עט בראשי תיבות שמו, 'חֲ"גוֹר' (כינוי קולע למשורר במדים, אשר גרם לימים לחיים פַינֶר לחקות אותו, בלי בושה, בשם-העט 'חֵ"פָ-ר'...), והרבה לפני ששיפר את כינויו הנ"ל ובחר בו כשם עברי למהדרין, במקום שם משפחתו הגלותי דלעיל – כבר עשה שם שימוש קודם באותו זמר-חיילים רוסי, 'הנשק מבהיק באור השמש': תחילה התאים ללחנו את המנונם של ה'אַלִיפִים' (כינוים של תלמידי שנה אל"ף – בהשפעת הערבית, המעורבת בלשונם של בני המושבה כפר-תבור, המוסיפה עד היום לשאת בפי יושביה את שמה הערבי הקודם, 'מַסְחָה' ('משוחה בְּמִשְׁחָה' בלשוננו, כינוי לאדמה נוחה לחרישה!):

"כשתצאו לחיים ולדרך, ותולידו בנות ובנים –
תזכרו לטובה גם אותנו, הדופקים בלילות מִזְרָנִים!"...

עוד באותו לחן: "למחרת עם זריחת החמה" ושם מידע נוסף על השיר המקורי, תווים, גרסאות מילים וביצוע בשפת המקור וקישורים לשירים נוספים לאותו לחן.