גַּמֶּלֶת פּוֹסַעַת לְאֹרֶךְ הַחוֹף שַׁיֶּרֶת צוֹעֶדֶת, גְּמַלִּים בָּהּ לָרֹב יוֹצֵאת הִיא בַּסָּךְ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד דָּן עַד דָּן דָּן, עַד דָּן דָּן, עַד דָּן דָּן עַד דָּן. נִגֶּרֶת זֵעַת הֶעָמָל מִגּוּפָם צוֹפוֹת עֵינֵיהֶם מִמִּגְדַּל צַוָּארָם אֵי מִשֶּׁמֶשׁ מַחְבּוֹא וּמַחֲסֵה פִּנַּת צֵל אֵי צֵל, צֵל. אֵי צֵל צֵל, צֵל צִלּוֹ שֶׁל צֵל. שׁוֹקַעַת הַשֶּׁמֶשׁ בִּפְאַת מַעֲרָב כּוֹרַעַת גַּמֶּלֶת, נִגְמַר יוֹם שָׁרָב עִנְבָּל מְבַשֵּׂר מְנוּחָה לֶעָמֵל צֵל צֵל לֵיל, צֵל צֵל לֵיל, צֵל לֵיל.גמלת פוסעת לאורך החוף שיירת צועדת גמלים בה לרוב יוצאת היא בסך מבאר שבע עד דן עד דן דן, עד דן דן, עד דן דן עד דן ניגרת זיעת העמל מגופם צופות עיניהם ממגדל צוארם אי משמש מחבוא ומחסה פינת צל אי צל, צל. אי צל צל, צל צילו של צל שוקעת השמש בפאת מערב כורעת גמלת נגמר יום שרב ענבל מבשר מנוחה לעמל צל צל ליל, צל צל ליל, צל ליל