בדרך לקיסריה

לוֹהֶטֶת הַשֶׁמֶש וְלוֹהֵט הַחוֹל וּמֵעִיק הַצְּרוֹר עַל הַגַּב אָהֳלֵי בֶּדוּאִים מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹֹאל וּכְלָבִים נְכוֹנִים לַקְּרָב יְחִידִי אֶתְלַבֵּט וָאֶתַע כִּגְדִי מִי יוֹרֶה הַדֶּרֶךְ לִי פֹּה? אֲבוֹי לִי כִּי נָכְרִי לְאַרְצִי אֲנִי וְזָר לִי נְתִיבָהּ עַד כֹּה! וּלְפֶתַע קוֹל-שִׁיר אֵלַי נִשָּׂא וּבָא מֵאַיִן הַשִּׁיר וּלְמִי? כְּגַל אֲחָרָיו נִמְשָׁךְ לְבָבִי וְנָע וְדַרְכִּי לִי קוֹפֶצֶת אַף הִיא זֶה אַתָּה יַם-תְּכֵלֶת מְנַצְנֵץ וְשָׁר וּתְקַדֵּם אָח נוֹדֵד בְּגִיל לְקוֹלְךָ גַּם קוֹל כָּל הַגּוּף לֹא עוֹד זָר וּבְשִׁירְךָ - מָצָאתִי לִי שְׁבִיל לוהטת השמש ולוהט החול ומעיק הצרור על הגב אהלי בדואים מימין ומשמאל וכלבים נכונים לקרב יחידי אתלבט ואתע כגדי מי יורה הדרך לי פה? אבוי לי כי נכרי לארצי אני וזר לי נתיבה עד כה! ולפתע קול-שיר אליי נישא ובא מאין השיר ולמי? כגל אחריו נמשך לבבי ונע ודרכי לי קופצת אף היא זה אתה ים-תכלת מנצנץ ושר ותקדם אח נודד בגיל לקולך גם קול כל הגוף לא עוד זר ובשירך - מצאתי לי שביל

הטקסט נדפס בעיתון "הדואר" (ניו יורק), שנה ו' (תרפ"ז 1927), גליון ח', עמ' 121, כשני משני שירים (השיר הראשון: בשפילה).

משה גואלמן למד את השיר בשנת 1958 בתנועת "הנוער הציוני" בבואנוס איירס, ארגנטינה. הוא זכר את המנגינה של כל השיר הקצר (לדבריו שרו שש שורות בלבד, אולי צ"ל ארבע שורות [הבית הראשון]) אך את המילים רק של שתי השורות הראשונות. כמו כן זכר כי בהמשך הטקסט נזכרים בדואים. 

מקור: "זמר לנו", הסתדרות השומר הצעיר - עשרים שנה בארץ, [1949], 11