הַכְּפָר יָשֵׁן, הָרִים צוֹפִים מִנֶּגֶד וְכֶרֶם הַזֵּיתִים מַכְסִיף סוֹדוֹת יְלֵל הַתַּן עוֹלֶה בְּהֵד הַשֶּׁקֶט וּבַשָּׂדֶה הַשִּׁבֳּלִים חוֹלְמוֹת הַטַּף יָשֵׁן בַּבַּיִת הָרוֹגֵעַ כִּי מִשְׁמָרוֹת הֻצְּבוּ עַל חֲלוֹמוֹ הַבְּרוֹשׁ מֵעַל נוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ כִּמְפַלֵּל עַל בַּיִת וּשְׁלוֹמוֹ בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה, בְּנוּם כָּל הַכְּפָר אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים עַל הַמִּשְׁמָר עַל גַּן וְעַל פֶּרִי, עַל צֹאן וּמְכוֹנָה חֻלְיַת הַשּׁוֹמְרִים נְכוֹנָה. וְכִי תָּבוֹא שָׁעָה וְיַעַל עַיִט וְיַד אוֹיֵב אֶל הַיָּקָר תּוּשַׁט חוֹמָה אֲנַחְנוּ עַל חוֹמַת הַבַּיִת וְכָל אֲשֶׁר יִגַּע בָּהּ וְיאֹבַד הַכֹּל יָשֵׁן: בַּשִּׁבֳּלִים – הַקֶּמַח בָּעֲנָפִים הַפְּרִי בַּלָּאט מַבְשִׁיל אֲנַחְנוּ, שֶׁזָּרַעְנוּ כָּאן בְּדֶמַע רוֹצִים לִקְצֹר בְּרֶנֶן וּבְגִיל! בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה... וְאִם בַּיּוֹם מִן הַשָּׂדֶה נָבִיאָה בִּרְכַּת תְּנוּבָה לְאֹסֶם וְאַמְבָּר הִנֵּה, בַּלֵּיל, עֵת חֲשֵׁכָה תַּגִּיחַ וַחֲמוּשִׁים נֵצֵא אֶל הַמִּשְׁמָר לְבַל הָאֵשׁ תֹּאחַז שׁוּלֵי שָׂדֵנוּ לְמַעַן עֵץ גִּדַּלְנוּ בִּכְאֵב לְמַעַן נַהֲרַת פְּנֵי יְלָדֵינוּ לְמַעַן כָּל שֶׁהָרָה יְלַבְלֵב! בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה...הכפר ישן הרים צופים מנגד, וכרם הזיתים מכסיף סודות, ילל התן עולה בהד השקט, ובשדה השיבולים חולמות. הטף ישן בבית הרוגע, כי משמרות הוצבו על חלומו, הברוש מעל נוגע לא נוגע, כמפלל על בית ושלומו. בלילה, בלילה, בנום כל הכפר, אנחנו עומדים במשמר, על גן ועל פרי, על צאן ומכונה, חולית השומרים נכונה. וכי תבוא שעה ויעל עיט ויד אויב אל היקר תושט, חומה אנחנו על חומת הבית, וכל אשר יגע בה ויאבד. הכל ישן, בשיבולים הקמח, בענפים הפרי בלאט מבשיל, אנחנו שזרענו כאן בדמע, רוצים לקצור ברנן ובגיל. בלילה, בלילה, בנום כל הכפר... ואם ביום מן השדה נביאה ברכת תנובה לאוסם ואמבר הנה בליל, עת חשכה תגיח, וחמושים נצא אל המשמר. לבל האש תאחז שולי שדנו, למען עץ גידלנו בכאב, למען נהרת פני ילדינו, למען כל שהרה ילבלב. בלילה, בלילה, בנום כל הכפר...